דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנושא "מנויים רדומים" לשירותי גישה לאינטרנט (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת הדס עובדיה):

העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית, שעניינה במנויים לא פעילים המשלמים על שירותים שאינם צורכים לאורך זמן (מנויים / לקוחות רדומים). בקשת האישור הוגשה נגד המשיבות - חברות תקשורת המספקות שירותים שונים, לרבות שירותי גישה לאינטרנט. המבקשים טענו, בין היתר, כי המשיבות יודעות, או יכולות לדעת, כי הן גובות תשלום שלא בעד שירות ממנויים רדומים, אך הן לא נוקטות כל פעולה למנוע את התופעה. המשיבות טענו, בין היתר, כי השירות כן סופק ללקוחות, אך הם לא צרכו אותו מסיבה כזו או אחרת; הן אינן עוקבות אחר לקוחותיהן ואינן יודעות אם הם משתמשים בשירותיהן; משרד התקשורת תומך בעמדתן; ועוד.

נפסק: לא עלה בידי המבקשים להראות שיש אפשרות סבירה שהשאלות שמעוררת בקשת האישור יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; וכי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. ביסוד הבקשה גלומה מעין חזקה עובדתית בדבר טעותם המשותפת של כלל הלקוחות הרדומים של המשיבות, זהות הצרכים שלהם, מצבם התודעתי המשותף, והציפיות האחידות שלהם ביחס לאספקת השירות והפסקתו. בקשת האישור אף אינה נסמכת על פרשנות חוזית או רגולטורית של תניה או נורמה קיימת, אלא מבקשת ליצור לראשונה, מיד ובדיעבד, חובת אסדרה של עניינם של המנויים הרדומים על-ידי המשיבות באמצעות ההליך הייצוגי. בקשת האישור מבקשת לבצע אכיפה פרטית ופרטנית ביחס לשתי המשיבות שבפני בלבד, תוך חיובן בהשבת סכומי עתק הנאמדים בלמעלה ממאה מיליון ש"ח, על דרך הוספת חיובים למערך החיובים הקבועים בחוזי ההתקשרות של הלקוחות עם המשיבות, תוך כדי ביצוע החוזה, ומבלי שהחוזים או רישיונות המשיבות דורשים זאת. לא מדובר במצב בו קיימים הסדרים הקבועים בדין או ברישיון המופרים על-ידי הספקים, אך גורמי האכיפה אינם אפקטיביים או נמנעים מלפעול כנגד ההפרות ולאכיפת הדין, אלא שתקנות היתר כללי בעניין לקוחות רדומים יצרו נורמה חדשה והסדר תחיקתי היוצר מערך של חיובי ביצוע המוטלים על הספקים שלא היו קיימים קודם לכן, לטובת הצרכן ולשם הסדרת עניינם של המנויים הרדומים בתחום אספקת שירותי האינטרנט.

בקשת האישור מבקשת להסיק מקיומה של התכנות טכנולוגית לניטור שימושי הלקוחות, חובה לביצוע ניטור של השימושים לאיתור מנויים לא פעילים, וחובה פוזיטיבית "לנקוט באמצעים סבירים, אפקטיביים ומידיים על-מנת למנוע חיוב ביתר של המנויים הרדומים". אמצעים שלא פורטו בבקשת האישור, אלא נתבעו כסעד כללי ואמורפי, לצד דרישה לחיוב המשיבות בתשלום גביית היתר הנטענת בשבע השנים שקדמו להגשת התובענה, בסכום עתק. הדין החל והמופר על-ידי המשיבות, לשיטת המבקשים, אינו כולל גבולות והגדרות למשך הזמן לביצוע הבדיקות ולתדירות הבדיקות הנדרשות; לרצף הנדרש של חוסר הפעילות; לחובה, אם יש, ליידע את הלקוח על כוונה לנתקו מהשירות בטרם ינותק מהשירות; לפרק הזמן שצריך לחלוף ממועד משלוח ההודעה ללקוח על הכוונה לנתקו מהשירות ועד לניתוק הלקוח מהשירות; לאפשרות שיש לתת ללקוח לבקש להמשיך לקבל את השירות; לדרך בה, אם בכלל, יש לנהוג במנויים בלתי פעילים או פעילים באופן ספוראדי שמעוניינים להמשיך לקבל את השירות, ועוד.