הנתבע השתמש בקובץ אקסל של מעבידתו הקודמת תוך גזל סודות מסחריים (פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופט דורון יפת):

העובדות: התובעת עוסקת בתחום הזכוכית והאלומיניום. הנתבע 1 עבד בחברה 14 שנים ולאחר שהתפטר החל לעבוד בנתבעת 2 - חברה העוסקת בייבוא ושיווק מוצרי אלומיניום ומצויה בקשרים עסקיים עם התובעת. התובעת טענה, בין היתר, כי הנתבע שימש בתפקיד ניהולי ונהג כ'סוס טרויאני'. התובעת טענה כי הנתבע 'שאב' בעורמה מידע רב ומחירונים, והעביר למדיה חיצונית קבצים רבים ובכלל זאת לשרתים חיצוניים, תיבת דוא"ל פרטית ו-Dropbox. התובעת טענה כי התובע השתמש במידע באופן אסור, בסיוע הנתבעת, תוך הפרת חובת האמון והסודיות שלו. הנתבעים טענו, בין היתר, כי הם פועלים כדין ובצורה הוגנת וכי מטרת התביעה היא חיסולה של הנתבעת ומניעת תחרות חופשית.

נפסק: דין התביעה נגד הנתבע להתקבל בחלקה. דין התביעה נגד הנתבעת להידחות על הסף ולגופה. ביה"ד נעדר סמכות עניינית לדון בטענות התובעת נגד הנתבע ככל שהן מסבות עצמן על גניבת עין, ובטענות התובעת נגד הנתבעת המסבות עצמן הן על גניבת עין והן על גזל סוד מסחרי, בכל הנוגע לסעדים כספיים.

קבילות הראיות: התובעת אינה יכולה להשתמש בהודעת הדוא"ל שהעביר הנתבע לתיבת הדוא"ל הפרטית שלו. שימוש בהודעה זו מנוגד לסעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות ונוכח סעיף 32 לחוק זה אין ההודעה קבילה כראיה והיא פסולה לשימוש. אמנם במועד החיפוש הנתבע כבר לא היה עובד התובעת, אך ביהמ"ש התרשם כי מדובר במעקב יזום, על בסיס חשד מעורפל, שלא על דרך המקרה. לא ניתן לראות בתפיסה זו משום הגנה על עניין אישי כשר לפי סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות. הנתבעים לא עמדו על הטענה כי התובעת פרצה לתיבת הדרופבוקס של הנתבע (תיבת אחסון פרטית שפתח על חשבונו נוכח הצורך בהתניידותו בעבודה וגישה לנתונים). אמנם ביה"ד סבור כי המסמכים שצורפו לתצהירי התובעת לא נתגלו לה באופן מקרי ופאסיבי על גבי המחשב שבבעלותה או שרתיה. אולם, בד בבד, אין מדובר בהודעות דוא"ל, אלא בצילומי מסך שהועתקו כנראה מסל המחזור המכילים בעיקרם שמות של תיקיות, קבצים ומסמכים. אין מדובר בפגיעה חמורה בפרטיות הנתבע, בין אם לא מחק את הקבצים מהדרופבוקס ובין אם קבצים אלה הגיעו לסל המחזור המשותף בשרתי התובעת.

על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" נטל השכנוע להוכיח את קיומו, את היקפו ואת האמצעים שנקט להבטיח את שמירתו. התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי דו"ח האקסל נשוא התביעה עולה כדי "סוד מסחרי", שכן במהלך תקופת העסקתו הנתבע השתמש בו, עת הזין בו נתונים על מנת למצוא חתכים מסוימים. מדו"ח זה ניתן לראות בנקל את המוצרים אשר כל לוקח רוכש, היקף וכמויות המוצרים מכל מוצר, עלויות ומחירים שאינם אחידים, וגובה ההנחה לכל לקוח. אפילו לא נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה של הרשימה, אין חולק כי יש יתרון בקבלתה מן המוכן וזאת נוכח המידע האצור בה, לעניין ההנחות שניתנו לכל לקוח והמחיר הסופי. מדובר בשתי חברות מתחרות בחלק מהמוצרים על פלח שוק זהה. התובעת נקטה אמצעים סבירים לשמור על סודיות רשימת הלקוחות. אשר לתיקיות וקבצים שהתובע העביר לדרופבוקס, ספק אם בנסיבות העניין המסמכים הללו מהווים כשלעצמם סוד מסחרי.

אמנם לא הוצגה הוכחה קונקרטית או עדות פוזיטיבית לשימוש בסוד המסחרי, אך קמה בנסיבות המקרה החזקה לגזל סוד מסחרי מצד הנתבע, שכן בהסתברות קרובה לוודאי נעשה בו שימוש מצדו - זאת, בניגוד לחובת האמון המוטלת עליו. הנתבע הפר את חובת האמון והסודיות אשר חב כלפי התובעת והיא זכאית ממנו לפיצוי ללא הוכחת נזק. ביה"ד אינו מוסמך לפסוק סעדים כספיים נגד הנתבעת. הנתבע יפצה את התובעת ב-60,000 ש"ח בגין גזל הסוד המסחרי, לפי חוק עוולות מסחריות. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ש"ח.