העליון דחה ערעור נאשם על חומרת העונש שנגזר עליו בשל עבירות מין במרחב הווירטואלי (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים אלרון, כבוב וכשר):

העובדות: ערעורים הדדיים על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [תפ"ח 56670-11-20. קובץ גזה"ד באדיבות המאגר המשפט "נבו"], שגזר על המערער 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. עניינו של כתב האישום שהוגש נגד המערער הוא בעבירות מין במרחב הווירטואלי (צ'אט באתר "וואלה!" וכן ב-WhatsApp), שכוונו לסוכנת משטרתית שהציגה עצמה כילדה בת 12 (במסגרת פעילות משטרתית יזומה). העבירות בהן הורשע המערער, לפי הודאתו, הן של ריבוי עבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים; ניסיון להטרדה מינית של קטין שטרם מלאו לו 15 שנים; ניסיון לאינוס קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים. המערער עתר להפחית את עונשו בעוד שהמדינה ביקשה להחמירו.

נפסק: עבירות מין הן מהעבירות החמורות בחוק העונשין. כך בכלל ועבירת האונס בפרט. על העונש שנגזר בעבירות מין בכלל, לרבות עבירות מין אינטרנטיות ואונס מרחוק בפרט (גרם אונס) לשקף את הסלידה ממעשים אלו, ואת הוקעתם של המעשים והעושים, תוך שליחת מסר מרתיע ליחיד ולרבים. דין שני הערעורים להידחות. זאת, נוכח נסיבות המקרה ולאור ההלכה המושרשת לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של סטייה קיצונית ממדיניות הענישה במקרים דומים, או כאשר מדובר בטעות מהותית שנפלה בגזר הדין. על-אף שאט הנפש שהמקרה מעורר, הוא לא בא בקהלם של מקרים חריגים אלו. ביהמ"ש המחוזי ערך כנדרש את האיזון בין מכלול השיקולים הנדרשים. מצד אחד יש לשקול את מכלול השיקולים לקולא, בפרט מצבו הבריאותי של המערער והמלצות שירות המבחן. מנגד, לא מדובר במקרה ספורדי, אלא בפרשה שנפרסה על פני כ-10 ימים, במהלכה המערער קיים שיחות חוזרות ונשנות תחת זהויות שונות, עם סוכנת שהציגה עצמה כקטינה בת 12, למימוש מאווייו המיניים, כאשר מפעם לפעם מעשיו הסלימו. על עבירות מסוג זה ככלל יש להשית עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.