בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ותימחק, בהתאם לתיעוד במערכת "נט המשפט" (החלטה, ביהמ"ש העליון, הרשמת ליאור משאלי שלומאי):

העובדות: המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בי-ם [עמ"ש 14363-06-21], שדחה את ערעור המבקשים על פסק-דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים (שחייב את המבקשים לשלם למשיב 1 פיצוי מוסכם בסך 75,000 ש"ח, בשל הפרת הסכם מכר). המשיב הגיש בקשה למחיקת ההליך על הסף, בשל הגשתו באיחור. המשיב טען כי ב"כ המבקשים צפתה בפסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי ביום בו ניתן, באמצעות "נט המשפט", ופעם נוספת יומיים לאחר מכן, ולפיכך בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור. המבקשים טענו כי המועד להגשת בקשת רשות הערעור הוא 30 ימים מיום המצאת פסה"ד, ולא מיום הצפייה בו, וכי פסה"ד טרם הומצא כדין. 

נפסק: דין בקשת הסילוק להתקבל. הכלל הוא כי מניין הימים להגשת הליך ערעורי על החלטה שיפוטית מתחיל ממועד המצאתה לידי בעל הדין המערער (כלל ההמצאה). אחת מדרכי ההמצאה היא באמצעות מנגנון של "הודעה באתר", במסגרתו נשלחת הודעה בדבר מתן פסה"ד, בצירוף קישור לפסה"ד עצמו, לתיבת הדוא"ל של עוה"ד המייצג את בעל הדין (תקנה 161(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. לצד זאת, באפשרות בעל דין להוכיח כי לא נשלחה לו הודעה כאמור, באמצעות הגשת תצהיר. אין די בהגשת תצהיר כדי להביא לקביעה אוטומטית שלפיה ההחלטה השיפוטית לא הומצאה, והדבר נתון לשיקול דעת ביהמ"ש.

בפסיקה התפתח כלל "הידיעה" כחריג ל"כלל ההמצאה", ולפיו במצבים חריגים, בהם אין ספק כי החלטה שיפוטית הובאה לידיעת בעל דין אף שלא הומצאה לו כדין, מניין הימים להגשת ההליך ערעורי יתחיל מיום הידיעה על ההחלטה. כמו כן, עם התפתחות הטכנולוגיה והטמעת מערכת "נט המשפט", הורחבה קשת המקרים שבהם יועדף מועד הידיעה (המתועד במערכת כ"צפייה יזומה" בהחלטה) על פני מועד ההמצאה, ונפסק כי כאשר הוכחו נסיבות המלמדות על חוסר תום לב דיוני או במקרים שבהם חלף לו פרק זמן משמעותי ממועד הידיעה בפועל ועד למועד הגשת ההליך הערעורי, יהא זה ראוי להעדיף את מועד הצפייה היזומה על פני מועד ההמצאה הפורמלי. בנסיבות שבהן קיים תיעוד ב"נט המשפט" בדבר צפייה יזומה בהחלטה, הנטל להוכיח כי אין מקום להחיל את חריג הידיעה על-פני כלל ההמצאה יוטל על בעל הדין שתועד כמי שצפה באופן יזום בהחלטה השיפוטית.

יישום הכללים הנ"ל מוביל למסקנה כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור. עיון ב"נט המשפט" מעלה כי פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי הומצא למבקשים באמצעות מנגנון "הודעה באתר", ולפיכך הומצא להם כדין. בנוסף, במערכת מתועדות שתי צפיות של ב"כ המבקשים בפסה"ד. לפיכך, הנטל להוכיח כי פסה"ד לא הומצא למבקשים כדין, וכי הם אף לא ידעו עליו חרף הצפייה המתועדת, עוברת לכתפי המבקשים. אין די בתצהיר שהוגש כדי להרים את נטל הוכחה זה. תצהיר ב"כ המבקשים אינו מפורט כנדרש, אלא אך כולל טענות לקוניות בדבר אי-המצאת פסה"ד וצפייה מאוחרת יותר מזו המתועדת באתר. דין הבקשה לסילוק בקשת רשות הערעור על הסף - להתקבל. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך 2,500 ש"ח.