הפרסום בפייסבוק הוא בעל עניין ציבורי - השירות שנתנו התובעים לנתבע (פסק-דין, שלום נצרת, השופט יוסף סוהיל):

העובדות: תביעה כספית בעילה חוזית ובעילה של לשון הרע. התובע הוא בעליה של התובעת - חברה להתקנת מערכות חימום תת-רצפתיות. התובעים התקשרו עם הנתבע בהסכם להתקנת מערכת חימום בבית הנתבע. התובעים טענו כי הנתבע הפר את הסכם ההתקשרות, בעוד שהנתבע הכחיש טענה זו. בעילה מכוח חוק איסור לשון הרע התובעים טענו כי הנתבע כתב בדף הפייסבוק שלו כי הוא מחפש את התובע, אך אינו זוכה למענה. לטענתם, פרסום זה גרר דיון ותגובות שונות, שגרמו להכפשת שם התובע.

נפסק: דין התביעה להידחות, על שני רכיביה. הנתבע לא הפר את ההסכם כטענת התובעים, אף כי נהג בחוסר תום לב בהקשרים מסוימים. שני הצדדים מיהרו לנטוש את ההסכם על-ידי הערמת קשיים בדרכו של הצד שכנגד. אשר לעילת לשון הרע, הפרסום בפייסבוק הוא "פרסום" לצורך החוק. בעידן המדיה הדיגיטלית מתחולל "ריכוך" לזכות חופש הביטוי לעומת השם הטוב. אין בפרסומים משום הוצאת לשון הרע כלפי התובעים.אין בפרסומים כדי לבזות את התובעים, או לשים אותם ללעג ולקלס בעיני הרבים. כך או כך, גם אם נוטים לראות בפרסומים כפוגעים במוניטין העסקי של התובעים, הרי הם עדיין חוסים תחת הגנת תום הלב. הפרסום נעשה בקשר לעניין ציבורי, הלא הוא מתן השירות על-ידי התובעים לנתבע. אין הכרח שהנפגע יהא בעל תפקיד ציבורי. מדובר בפרסומים שהם הבעת דעה לגיטימית מצד הנתבע לשירות שסיפק לו התובע. הפרסום הוא ביקורת ציבורית שיש לציבור עניין בה. הנתבע האמין בתום לב כי התובע לא עונה לפניותיו ומתחמק מלהמשיך בביצוע העבודה, כך שהפרסום נעשה אך על מנת שיוכל לחדש את הקשר איתו. אין מדובר בפרסום משתלח, גס או בוטה. מדובר בהתנסחויות מתונות ומאוזנות, יחסית, על אף הרמיזות השליליות והציניות שבהן, לפיהן עולה, במשתמע, כי התובע אינו עומד בהתחייבויותיו ובלוחות הזמנים. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 12,000 ש"ח.