עידוד נמען לצפות במגזין של רבי נחמן מברסלב הוא הפצת רעיון "לשם השפעה על עמדות או התנהגויות" (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: התובעים טענו כי הנתבעת 1 עוסקת בגיוס תרומות וכי הנתבעים 2-3 הם נושאי משרה בה. לטענתם, הנתבעת שלחה להם 15 דברי פרסומת, במסרונים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעים טענו, בין היתר, כי מעולם לא שלחו דברי פרסומת לתובעים; כי עמותה רשאית לשלוח פנייה בדבר קבלת תרומה; וכי מדובר בתובעים סדרתיים.

נפסק: דין התביעה להתקבל. השם המופיע במסרונים, המזוהה כשולח המסרונים, הוא שמה של הנתבעת 1 ("ניצוצות"). מדובר במסרונים העונים להגדרת "דבר פרסומת" בחוק, שמטרת בקשת תרומה או תעמולה. במסרונים תעמולה דתית וניסיון לעודד את הנמענים לצפות במגזין של רבי נחמן מברסלב. ההודעות עולות בקנה אחד עם הגדרת המושג "תעמולה". לא ניתן לשלול כי עידוד של הנמען לצפות במגזין של רבי נחמן מברסלב מהווה הפצה של רעיון "לשם השפעה על עמדות או התנהגויות". הנתבעים לא סתרו את טענת התובעים כי מדובר במסר שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה. לאחר שניתן צו לחברת תקשורת למסור מידע על שולח המסרונים, ולאחר שהחברה מסרה כי מרבית המסרונים נשלחו על-ידי הנתבעת, זנחו הנתבעים את טענתם כי אינם עומדים מאחורי משלוח המסרונים. אין מדובר במקרה זה בפנייה שהיא הצעה לקבל דברי פרסומת, אלא משלוח הודעה שהיא כשלעצמה "דבר פרסומת".

הנתבעים לא הוכיחו כי התובעים הסכימו להיכלל ברשימת התפוצה שלהם. לא ניתנה לתובעים אפשרות להסרה. לחיצה על קישור להסרה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. לחיצה על קישור להסרה עשויה לגרום להונאה, לווירוסים, ולסכן את המכשיר הסלולרי שהוא חלק בלתי נפרד מחיי התובעים. אין כל אינדיקציה כי התובעים פעלו באמצעים לא כשרים להכניס את מספרי הנייד שלהם לרשימת התפוצה ופועל יוצא  להכין את הקרקע לתביעה מכוח חוק התקשורת. גם אם מדובר בתובעים שאולם ביהמ"ש אינו זר להם, אין באמור בכדי למנוע מהתובעים לקבל פיצוי כספי לפי החוק. חוק התקשורת נועד לעודד תביעות בנושא ספאם וגם אם ביהמ"ש אינו זר לתובעים, לא מן הנמנע כי פעולתם שומרת על זכויות אזרחים רבים המוטרדים כתוצאה ממשלוח דברי פרסומת, שקולם לא נשמע. הנתבעים יפצו את התובעים ב-500 ש"ח עבור כל הודעה וסה"כ 7,500 ש"ח וכן שכ"ט בסך 5,000 והוצאות ניהול ההליך בסך 4,500 ש"ח.