גם בזמני קורונה היה על הנתבעת למצוא פתרון למענה להודעות לקוחותיה, חלף הטלת האחריות על הנמען להסרתו (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת רונית אופיר):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 37 הודעות דוא"ל פרסומיות, לאחר משלוח הודעת סירוב, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובע הצטרף לעלון המידע שלה ולכן ההודעות נשלחו בהסכמתו. הנתבעת טענה כי מדובר בתובע סדרתי, וכי תחת פעולה פשוטה של לחיצה על לחצן ההסרה, בחר התובע לשלוח הודעת דוא"ל עם בקשה להסרה.

נפסק: אין להידרש לשאלת הסכמתו הראשונית של התובע לקבלת הודעות פרסומת, שכן גם אם התובע הצטרף לאתר הניוזלטר של הנתבעת הרי שביקש להסירו. השאלה היא האם הודעתו, שנשלחה לכתובת הדוא"ל של הנתבעת ולכתובת הדוא"ל של שירות הלקוחות שלה, היא ביטול של ההסכמה. אין לקבל את עמדת הנתבעת כי אין לתובע אלא להלין על עצמו שכן יכול היה להסיר את עצמו באמצעות לחצן ההסרה. אין לחייב את הנמען בלחיצה על קישור הנשלח אליו מהטעם הפשוט שדרך זו של הסרה אינה בין הדרכים המנויות בחוק למשלוח הודעת סירוב. גם בזמנים של קורונה היה על הנתבעת למצוא פתרון למענה להודעות לקוחותיה, חלף הטלת האחריות על הנמען להסרתו. התביעה בדין יסודה. הנתבעת הפרה את הוראות חוק התקשורת בכך שהוסיפה לשלוח דברי פרסומת לתובע גם לאחר הודעת ההסרה. מדובר בפרסום חוזר, מסחרי. עם זאת אין מדובר בפרסום פוגעני ויש ליתן את הדעת כי התובע נרשם אליו. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי גלובלי בסך 11,500 ש"ח וכן הוצאות בסך 2,000 ש"ח.