העובדה כי WhatsApp פועלת בישראל היא בידיעה שיפוטית (החלטה, מחוזי ת"א, השופט אילן דפדי):

העובדות: בקשת הנתבעת (WhatsApp) לכפור בסמכות ביהמ"ש לדון בתביעה, לפי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי. התובעת הגישה בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום וקביעת דרך ביצוע ההמצאה לנתבעת. בבקשה טענה כי החזיקה בחשבון ווטסאפ שנחסם ללא התראה. ביהמ"ש התבקש ליתן צו הצהרתי/עשה המורה לנתבעת להירשם כחברה זרה המקיימת פעילות עסקית בישראל, וכפועל יוצא לספק מען להמצאת כתבי בי-דין. טענותיה המרכזיות של הנתבעת הן כי בתי המשפט נוהגים בריסון בהרחבת הסמכות על נתבע זר. לכן, על התובעת מוטל נטל כבד להוכיח כי קיימת לה עילת תביעה והמצאה לנתבעת וכי הפורום הישראלי הוא פורום נאות. 

נפסק: הבקשה נדחתה. בבקשתה הראשונה עתרה הנתבעת כי ביהמ"ש יקבע כי בהליך לא בוצעה המצאה כדין. לו בקשתה הייתה מתקבלת, אזי לאור תקנה 158, ביהמ"ש בישראל לא קנה סמכות לדון בתביעה. לתוצאה דומה נגיע גם אם בקשה זו לכפירה בסמכות תתקבל. על הנתבעת היה לרכז את כל טענותיה במסגרת בקשה אחת. גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. צודקת הנתבעת כי קיימת חשיבות בהגשת תצהיר בתמיכה לבקשה לקבוע דרך המצאה מחוץ לתחום. יחד עם זאת, בהחלט ייתכנו מצבים בהם ניתן יהיה להיעתר לבקשה גם בהיעדר תצהיר. בחינת טענות התובעת והסעדים המבוקשים מובילה למסקנה זו. האם הנתבעת חולקת על כך שהיא מקיימת פעילות בישראל?! כפי שטענה התובעת, מיליוני ישראלים עושים שימוש יומיומי בשירותי הנתבעת. האם סבורה הנתבעת כי ביהמ"ש אשר חי בתוך עמו יקבע כי הנתבעת אינה מקיימת פעילות בישראל? מדובר בדברים שהם בגדר ידיעה שיפוטית. ברור שהפורום הטבעי למתן הסעדים הוא ביהמ"ש בישראל, שיבחן את הדברים לפי הדין הישראלי. האם הנתבעת מצפה כי ביה"ד הזר הוא שידון בתחולת חוק החברות הישראלי? האם היא סבורה כי ביה"ד הזר הוא שיפרש את הסעיפים הרלוונטיים בחוק החברות? התשובה מצויה בגוף השאלה.