באזורים פנימיים באצטדיון, שאינם פתוחים לציבור הרחב, קיימת ציפייה לגיטימית של המצולמים לפרטיות, אם כי ברמה מוחלשת (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט דניאל פיש):

העובדות: עתירה לפי חוק חופש המידע. העותרת ביקשה כי יימסרו לה סרטוני מצלמות האבטחה של אצטדיון סמי עופר בחיפה, בקשר לאירוע אלימות שהתרחש בתום משחק בין קבוצות מכבי להפועל חיפה. העותרת היא עמותה הפועלת לקידום אכיפה אזרחית ו"הוגנות" במגוון תחומים. משיבה 1 היא חברה עירונית המשמשת לניהול האצטדיון והמשיבים הנוספים הם גורמים קשורים. 

נפסק: השאלות המרכזיות הן האם מסירת סרטוני מצלמות אבטחה הממוקמות באזורים מוגבלים במתקן ציבורי, לצורך פרסום ברבים, היא פגיעה בפרטיות הנופלת לגדרי הסייג למסירת המידע (סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע). ככל שהתשובה חיובית, מהו האיזון הראוי בין הפגיעה בפרטיות לאינטרס שבפרסום המידע. תפיסת הזכות לפרטיות וטיב העניינים שהם "ענייניו הפרטיים" של אדם היא תלוית מקרה ונסיבות. בנסיבות מסוימות פרסום תצלום של אדם יכול להיחשב כפוגע בפרטיות, במידה והמצולם לא נתן את הסכמתו לפרסום. אף מידע הנוגע לעצם שהייתו של אדם בזמן מסוים במקום מסוים יכול להוות פגיעה בפרטיותו. "רשות היחיד" אינה מתקיימת רק בד' אמותיו של אדם, אלא במקומות בהן יש ציפייה לגיטימית לפרטיות. 

הזכות לפרטיות מצויה על סקאלה. מצד אחד ניתן להצביע על מקומות בעלי אופי ציבורי בהם אין ציפייה לגיטימית לפרטיות (כגון כר הדשא באצטדיון בזמן משחק). מהעבר השני ישנם מקומות בהם הציפייה לפרטיות היא כמעט מוחלטת (כגון תאי ההלבשה וחדרי השירותים במתקן ציבורי). בין לבין ישנם אזורי ביניים, בהם יש ציפייה לפרטיות, אולם במידה מוחלשת. יש לערוך הבחנה בין הסרטונים השונים, שצולמו משש מצלמות אבטחה שונות, הממוקמות ומכסות שטחי צילום שונים. אין מניעה להעביר את צילומי המצלמות הממוקמות בפתח מנהרת השחקנים ומתעדות שטח שניתן לראותו בנקל מכר הדשא ומהיציעים. מדובר במצלמות שמתעדות שטח ציבורי בתכלית הגלוי לעין כל באי האצטדיון, ואף מצולם ומשודר במסגרת שידורי המשחקים. נוכח טיבו הציבורי והפומבי של השטח שמכסות מצלמות אלה, יש לדחות את הטענה בדבר ציפייה לפרטיות של המצולמים ביחס לסרטונים אלה.

יתר מצלמות האבטחה מתעדות חלקים פנימיים של האצטדיון, שאינם פתוחים לציבור הרחב. מדובר באזורים בהם מתקיימת ציפייה לגיטימית של המצולמים לפרטיות, אם כי ברמה מוחלשת. לצורך הדיון יש לראות בהם כ"רשות היחיד". האנשים המצויים באזורים אלה מחזיקים בציפייה לגיטימית שנוכחותם, התנהלותם, ומעשיהם באותם שטחים מוגבלים, לא יצולמו ולאחר מכן יופצו באמצעי התקשורת השונים. יש בהעברת סרטונים אלה לידי העותרת משום פגיעה בזכות לפרטיות של המצולמים. חזקה שהמצולמים נותנים הסכמתם לצילום לצרכים מוגדרים בלבד, כגון גילוי עבירות, שמירה על הסדר וכיוצ"ב, ואין לראות בהסכמה זו כהסכמה להפצת הסרטונים ברבים ובאמצעי המדיה. שימוש זה חורג מההסכמה הסובייקטביית והאובייקטיבית שניתן לייחס למצולמים.

אין מקום לערוך גזירה שווה בין העברת הסרטונים לרשויות אכיפה דוגמת המשטרה או ההתאחדות הכדורגל, הממלאות תכלית ציבורית אכיפתית מובהקת, לבין העברתם לגורם פרטי או לגוף דו-מהותי לצורך הפצתם באמצעי המדיה השונים. העתירה התקבלה בחלקה.