הפרסום מוגן בחוק למרות הפגיעה בתובע, בשל עניין ציבורי והגנת תום הלב (פסק-דין, שלום י-ם, השופטת מירית פורר):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע טען כי הנתבע פרסם מספר הודעות בשני פורומים, שהן לשון הרע, על רקע חקירת התובע בחשד לביצוע עבירות מין בקטינה.

נפסק: אמירות הנתבע הופיעו כתגובות לכתבה שפרסמה את שחרור התובע ממעצר, באתר "סרוגים" ובפורום אינטרנטי (בית-אל). הנתבע כינה את התובע אנס ופדופיל. הדבר נעשה במהלך חקירה משטרתית ולאחר שהפרקליטות חזרה בה מהצהרתה להגשת כתב אישום נגד התובע. כינוי אדם אנס ופדופיל הוא פוגע ביותר ואין חולק שיש בפרסום כדי להשפילו בעיני הבריות ולפגוע בו. ייחוס ביצוע עבירה פלילית ושימוש בכינויים אלו בא לעורר רגשות של שנאה ובוז נגד התובע וחורג מגבולות חופש הביטוי, והוא לשון הרע. אמירות הנתבע פורסמו באתר ובפורום והן אמירות בכתב. ניתן להוכיח חשיפת אדם נוסף מעבר לנפגע לפרסומים, ללא קשר להיקף החשיפה. לא מן הנמנע שלפחות מספר חברים בפורום נחשפו לאמירות הנתבע.

פרסום באינטרנט, בפורומים וברשתות חברתיות מעלה סוגיות חברתיות, ערכיות ומשפטיות. האמצעים הטכנולוגיים מאפשרים חופש ביטוי נרחב, מעבר לאמצעי התקשורת המסורתיים. עשוייה להיות לכך תועלת חברתית רבה, אך מנגד, גם פגיעה בזכויות לכבוד האדם ולפרטיות עקב מספר הנמענים שעלולים להיחשף לכל פרסום. האיזון שבין הערכים השונים שחוק איסור לשון הרע מגן עליהם חל ביחס לפרסומים כאלה, כשם שהוא חל ביחס לפרסום "מסורתי". דין התביעה להידחות במקרה זה. הפרסום מוגן בחוק למרות הפגיעה בתובע, בשל עניין ציבורי בפרסומים בכללותם, החוסים תחת הגנת תום הלב. יש לתת משקל לכך שהנתבע פרסם בעת החקירה מתוך תחושת חובה מוסרית וחברתית להתריע ולהגן על קטינים בישוב. הפרסום בכללותו, שכולל אמירות שבגדר הבעת דעה, לא חרג מתחום הסביר בנסיבות העניין.

אף אם ניתן היה לנסח את הדברים בלשון מתונה יותר, הפרשנות והבעת הדעה מתייחסות לטענות עובדתיות, שהקשרן הוכח כנכון וקיימו את יסודות הגנות אמת הפרסום ותום הלב. הפלטפורמה שנבחרה לפרסום היא בעלת היבטים שאין בהם לשנות את המסקנה שבנסיבות המקרה הנתבע זוכה להגנת החוק, שכן מבט מעל להליך מותיר קושי בתוצאה לפיה לתובע יוענק סעד. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 20,000 ש"ח.