לא ניתן לחשוף הודעות WhatsApp הנוגעות לגישור שהוחלפו בין המשיבה לבין ב"כ הקודם (החלטה, משפחה ת"א, השופטת ורד שביט פינקלשטיין):

העובדות: בקשה לגילוי ועיון במסמכים שהם תכתובות WhatsApp ודוא"ל בין המשיבה (ובתה) לבין ב"כ הקודמים וכן כתבי בי-דין בהליכים משפטיים שבין המשיבה לב"כ. הבקשה הוגשה בתביעה לאכיפת הסכם שהתגבש לכאורה בהליך גישור בין הצדדים. הליך הגישור עסק בתובענה לקיום צוואת המנוח ובהתנגדות המבקשים לביטול הצוואה. המשיבה טענה, בין היתר, כי מדובר במסמכים חסויים במסגרת הליך גישור וכי לכל היותר מדובר בטיוטת הסכם שלא התגבשה.

נפסק: דין הבקשה להידחות. חילופי דברים בין עו"ד ללקוח הם חסויים ולא ניתן לגלותם בהליך המשפטי, אלא בחריגים מסוימים או אם ויתר הלקוח על חסינותם (סעיף 48(א) לפקודת הראיות; סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין; כלל 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית)). תכתובות דוא"ל והודעות WhatsApp בין עוה"ד למשיבה נכנסים לגדר חיסיון עו"ד–לקוח ולא ניתן להציגם בהליך משפטי. אם הלקוח מתיר להוציא אל פני השטח חלק מהמגעים והמסמכים שהוחלפו בינו לבין עורך דינו, אין הוא יכול לומר שדי לו בכך, וכל השאר הוא חסוי. בנסיבות אלו, על המשיבה היה לכאורה להמציא את כל תכתובות ה-WhatsApp שלה עם ב"כ הקודם, שכן לכאורה ויתרה על החיסיון. עם זאת, מדובר בתכתובות בין המשיבה לבין ב"כ שהתנהלו בהליך גישור בין כל צדדים. לחיסיון בהליכי גישור יש מעמד מיוחד. חשיפת תכתובות בין המשיבה לבין ב"כ במלואן במסגרת הליך גישור חותרת תחת מהותו של הליך הגישור. ככל שהצדדים להליך גישור מבקשים לוותר על חיסיון זה נדרשת הסכמתם המפורשת באופן חד-משמעי וברור. אין בעצם חשיפת הודעת WhatsApp אחת בין המשיבה לבין ב"כ הקודם כדי לפתוח פתח לחשיפת כלל התכתובות שהוחלפו בין המשיבה לב"כ הקודם במסגרת הליך הגישור. הבקשה נדחתה.