הפרסום של הנתבעת הוא ביקורת צרכנית ושימוש במילה "גנב" אינו שולל זאת (פסק-דין, שלום ב"ש, השופטת עירית קויפמן):

העובדות: תביעת לשון הרע. הנתבעת הזמינה מהתובע משלוח של מגשי פירות ללקוחות החברה בה היא מועסקת. בעקבות שיבוש במשלוחים, פרסמה הנתבעת הודעה בדף העסק של התובע ברשת. על הודעה זו נסבה התביעה. לאחר שהתובע שלח מכתב התראה לנתבעת, היא הסירה מהפרסום את המילה "גנב". החברה המעסיקה את הנתבעת הגישה תביעה בנוגע למשלוחי הפירות שלטענתה לא סופקו לפי ההזמנה.

נפסק: ההודעה שפרסמה הנתבעת עונה להגדרת פרסום. הפרסום נעשה בדף עסקו של התובע ברשת, ובו הלינה הנתבעת על המוצר והשירות שקיבלה. פרסום החלק העובדתי תיאורי בפרסום אינו לשון הרע. מדובר בביקורת צרכנית לגיטימית. נקודת האיזון בפרסום ביקורת צרכנית במרחב הוירטואלי מטה את נקודת האיזון לעבר חופש הביטוי [עניין פוגרבנוי - ע"א 5001-02-18; עניין סולו איטליה - ת"א 57398-11-16]. אשר למילה "גנב", אכן מדובר במילה המעוררת קונוטציה פלילית ויש בה כדי להשפיל ולבזות. ביקורת צרכנית אין משמעותה השתלחות. גם הנתבעת סברה, אם גם לא מיד בסמוך לפרסום, כי לא היה מקום להשתמש במילה "גנב", שכן כעבור חודשיים המילה "גנב" הוסרה מהפרסום. אין בפרסום, בכללותו, משום לשון הרע, אולם, יש בשימוש במילה "גנב" משום לשון הרע. עלה בידי הנתבעת להוכיח הגנה של אמת דיברתי ושל תום לב לפי חוק איסור לשון הרע. הביקורת שהביעה הנתבעת בפרסום נוגעת לשירות שקיבלה ולאכזבתה ממנו. מדובר בביקורת שהוכחה כאמת. מתקיים התנאי של עניין ציבורי שכן מדובר בביקורת צרכנית הנוגעת לעסקו של הנתבע, המציע שירות לציבור. הביקורת סבירה ומידתית. הפרסום לא חרג מהסביר, שכן נעשה בדף העסק של התובע, בקשר לשירות שנתן התובע לנתבעת ושעליו היא מלינה. השימוש במילה "גנב", לכשעצמו, אינו שולל את הגנת תום הלב [עניין איי פאב - ת"א 63077-06-15]. התביעה נדחתה וכך גם התביעה הנוספת בעניין מגשי הפירות.