קיים אינטרס ציבורי כי סיקור עיתונאי יוכל להיעשות ללא איומים, ללא הטלת מורא וללא העכרת שלווה (החלטה, שלום ת"א, השופט רז נבון):

העובדות: בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. המבקש, עיתונאי ב"כאן 11", טען כי המשיבים מטרידים, מאיימים ותוקפים אותו בכל דרך אפשרית, לרבות פרסומים ברשתות חברתיות, וכי הוא חש מאוים ובסכנה ממשית לחייו. המשיבים טענו כי המבקש פרץ למשרדי חברת "אמוזה" והכין כתבה דיבתית ושקרית על החברה, וכי הוא שמכפיש אותם ואף חצה את גבולות האתיקה העיתונאית. 

נפסק: דין הבקשה להתקבל חלקית, כך שהצו הארעי שניתן יהפוך לצו קבוע למשך 3 חודשים. החוק מגדיר שני יסודות שבהתקיימם קמה עילה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. הראשון דורש כי אדם שכלפיו מופנית הבקשה ביצע בעבר הטרדה או נקט באיומים כלפי המבקש. השני דורש כי הנסיבות תומכות במסקנה כי אותו אדם עלול להטריד או לאיים או לפגוע בשלוות החיים, הפרטיות, והחירות של מבקש הבקשה. קיים אינטרס ציבורי חשוב כי סיקור עיתונאי יוכל להיעשות ללא איומים, ללא הטלת מורא וללא העכרת שלווה. לא ניתן לאפשר שכתבה עיתונאית תביא לכך כי מושא הסיקור יהלך אימים על העיתונאי המסקר, יעכיר את שלוותו וימנע ממנו לנהל את חייו בצורה שלווה ותקינה, והכל בשל כך "שהעז" לסקר אדם כזה או אחר. מהמסד העובדתי עולה תמונה של הטרדה; ההישנות אף היא קיימת והאסקלציה בחודש האחרון מלמדת על חשש מפני הישנות. למבקש טענות בדבר סרטוני דיבה שפורסמו. מאחר והחוק למניעת הטרדה מאיימת אינו משמש תחליף לניהול הליך משפטי אזרחי סדור, הרי שהאכסניה המשפטית המתאימה היא תביעה לפי חוק איסור לשון הרע.