שמיעת עדים המצויים בחו"ל בהיוועדות חזותית, בהליכים פליליים (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופטת אפרת פינק):

העובדות: בקשת התביעה לשמיעת עדויות עדים המצויים בחו"ל בהיוועדות חזותית (Video Conference). מדובר בעדים שנחקרו בחו"ל, שהודיעו כי אין בכוונתם להגיע לישראל לשם מסירת עדותם בביהמ"ש. הנאשמים התנגדו לבקשה.

נפסק: שאלת שמיעתן של עדויות שלא לפני ביהמ"ש נדונה בעיקר בהליכים אזרחיים, אולם ברירת המחדל, לפיה גביית עדויות תיעשה ככלל לפני ביהמ"ש הדן בהליך, יפה מקל וחומר להליכים פליליים, נוכח החובה לשמור מכל משמר על זכות הנאשם להליך הוגן. בה בעת המחוקק העמיד בפני ביהמ"ש מגוון אמצעים חלופיים לגביית עדויותיהם של עדים המצויים מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל. מכוח סעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998, יחד עם תקנה 15 לתקנות עזרה משפטית בין מדינות, ביהמ"ש מוסמך להיעתר לבקשה לגביית עדויות עדים מחו"ל בבית משפט בישראל, באמצעות מערכת היוועדות חזותית. די בדברי העדים כי הם אינם מתכוונים לבוא לישראל כדי לאפשר גביית עדות באמצעות היוועדות חזותית, ואין הכרח להראות קיומה של "סיבה טובה להיעדרו של העד" (כנדרש בסעיף 14 לפקודת הראיות). הואיל והעדויות דרושות לצורך ההליך בישראל, הבקשה מתקבלת. על התביעה להציג, ביחס לכל עד ועד מחו"ל, את הפנייה אליו בכתב ואת תשובתו. ככל שעד כלשהו ישיב בשלילה יש לקבל את הסכמתו להעיד בהיוועדות חזותית; על הרשות המוסמכת בישראל להגיש לרשות הרלוונטית בכל אחת מהמדינות בהן מצויים אותם עדים שיסרבו להגיע בקשה לגביית העדות בהיוועדות חזותית; על התביעה לערוך את הסידורים הנדרשים לצורך שמיעת אותן עדויות, לרבות צפייה בעד, הצגת שאלות, הצגת מסמכים וכל הנדרש לשם הוצאת העדות אל הפועל.