למערערים היה מותר להתנגד להסדר הפשרה בייצוגית הספאם, אך לא היה מקום להימנע מאישור ההסדר (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים ברון, כבוב ורונן):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ת"צ 25766-01-19], שאישר הסכם פשרה בהליך של בקשה לאישור תביעה ייצוגית, על-אף התנגדות המערערים. בבקשת האישור טען המשיב 2 (המבקש) כי המשיבה 1 (הוט) שלחה הודעות ספאם לנמענים תוך הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ביהמ"ש המחוזי אישר את הסכם הפשרה בין הצדדים, נתן לו תוקף של פס"ד ודחה את התנגדות המערערים. הוא קבע כי "עילת הספאם" היא עילה שנסרקה ב"מסרקות ברזל" על ידי בתי המשפט השונים, וכי אין זה מוצדק להמשיך ולהקדיש זמן שיפוטי יקר לתביעות בעילה זו. בערעור חזרו המערערים על התנגדותם להסכם הפשרה וטענו, בין היתר, להעדר פיצוי ללקוחות העבר של הוט וכן ביחס לפיצוי שנקבע ללקוחותיה הנוכחיים. המבקש והוט טענו שיש לדחות את הערעור.

נפסק - השופטת רונן: המתנגדים היו זכאים להגיש התנגדות לאישור הסכם הפשרה, אף אם היה נקבע כי אינם נכללים בקבוצה המיוצגת. העובדה שהמתנגדים מעוניינים לקבל שכר בגין התנגדותם אינה טעם לדחיית ההתנגדות. אם יש בהתנגדות ממש, המתנגד זכאי לשכר. אשר להסכם הפשרה עצמו, המתנגדים העלו טענות נפרדות ביחס לשתי תתי-קבוצות המרכיבות את הקבוצה המיוצגת שהסכם הפשרה נוגע אליה: הלקוחות הקיימים של הוט, הם הלקוחות הזכאים לפיצוי; ולקוחות העבר שלה. יש לתת משקל לכך שהסכם הפשרה טומן בחובו חיסכון ניכר בעלויות ניהול ההליך, וכן לעובדה שהוא מבטיח פיצוי מיידי לחברי הקבוצה המיוצגת, מבלי שהם נאלצים להמתין לסיום ההליך כולו, שתוצאותיו אינן ידועות. כדי לברר האם היה מקום לאשר את הסכם הפשרה, יש מקום לבחון מה הייתה עשויה להיות התוצאה הכוללת של בקשת האישור אילו הייתה מתקבלת ואילו היה ביהמ"ש מקבל גם את התביעה הייצוגית לגופה.

בנסיבות מסוימות רשאי ביהמ"ש שלא לפסוק פיצוי לכל חברי הקבוצה המיוצגת גם בתום הדיון בתביעה ייצוגית לגופה. העובדה שלא כל חברי הקבוצה המיוצגת זכאים לפיצוי במסגרת הסכם הפשרה, אינה מצדיקה כשלעצמה את קבלת ההתנגדות. בבחינת האפשרות של פיצוי חלק מחברי הקבוצה בלבד, תוך "הדרה" של חלק אחר, צריך להביא בחשבון שני שיקולים מרכזיים: האם קיימת הצדקה שלא לפצות חלק מחברי הקבוצה וזאת בשל שיקולים הכרוכים בעיקרם בקושי לפצות את החברים הללו, וכאשר אין כדאיות כלכלית לנסות להתגבר על הקושי הזה; יש לוודא כי חרף העובדה שחלק מחברי הקבוצה אינם זוכים לפיצוי, הסכום הכולל שבו נושא הנתבע די בו כדי להשיג את מטרת ההרתעה מפני הפרת הדין. די במכלול הנתונים כדי לקבוע כי אין מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש קמא לאשר את הסכם הפשרה בתנאים שנקבעו על ידי הצדדים לו. חרף האמור, יש מקום להתערב ברכיב הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא-כוחו. אלו ייגזרו משווי מימוש ההטבות נושא הסכם הפשרה בפועל. 

נפסק - השופטת ברון: מסכימה עם השופטת רונן כי המערערים היו רשאים להגיש התנגדות לאישור הסדר הפשרה, וכי לגופם של דברים לא היה מקום לשעות להתנגדותם ולהימנע מאישור ההסדר. ואולם, אף אין עילה להתערב בסכומי הגמול ושכר הטרחה שפסק ביהמ"ש המחוזי. הורתה על דחיית הערעור על כל חלקיו תוך חיוב המערערים בהוצאות. עמדת המערערים לוקה בהסתכלות צרה על הסדר הפשרה, שעה שזה צריך להיבחן כמכלול, על יתרונותיו וחסרונותיו. עמדתם ביחס להסדר הפשרה אינה מביאה בחשבון את הקצאת הסיכונים והסיכויים הגלומה בהמשך ההתדיינות בבקשת האישור. אין מקום להתערב בקביעת ביהמ"ש המחוזי, שלפיה הסדר זה עומד באמות המידה שהתווה המחוקק בחוק תובענות ייצוגיות. לא נפל פגם בשיקול דעתו בנדון, אף לא בסכומי הגמול ושכר הטרחה שנפסקו על ידו.

נפסק - השופט כבוב: מסכים לחוות הדעת של השופטת רונן, כמעט לכל אורכה, לרבות מסקנתה הסופית, אליה הצטרפה גם השופטת ברון, לפיה חרף התנגדותם של המערערים, יש להותיר את אישור הסכם הפשרה על כנו. יחד עם זאת, בכל הנוגע לשיעורי הגמול ושכר הטרחה שנפסקו לטובת התובע הייצוגי ובאי כוחו, סבור כי אין מדובר באותם מקרים חריגים בהם ראוי לה לערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. מצטרף לחוות דעתה של השופטת ברון וממליץ גם כן על דחיית הערעור, על כל חלקיו, תוך חיוב המערערים בהוצאות. הערעור נדחה במלואו, תוך חיוב המערערים בהוצאות בסך 5,000 ש"ח לכל אחד משני המשיבים.