תביעת לשון הרע בין עוסקים בתחום הרפואה הטבעית (פסק-דין, שלום ת"א, השופט רון גולדשטיין):

העובדות: תביעת לשון הרע. הצדדים עוסקים שניהם בתחום הרפואה הטבעית. הצדדים התקשרו בהסכם לפיו יעניק התובע שירותי ייעוץ וליווי למטופלי הנתבעים. התביעה הוגשה בשל פרסום מקוון שפרסם הנתבע באתר הנתבעת (חברה בבעלות הנתבע), שהופץ גם בדוא"ל ובעמוד הפייסבוק של הנתבע, שבו הטיח האשמות שונות בתובע. 

נפסק: דין התביעה להתקבל. מדובר במקרה של הפצת לשון הרע, מתוך כוונה ברורה לפגוע בעסקו, משלח ידו או מקצועו של התובע, כאמור בסעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע, בלא שעומדת למפרסם כל הגנה מכוח החוק המצדיקה את דחיית התביעה. הפצת המאמר בהודעת דוא"ל לאלפי נמענים, כמו גם פרסום קישור למאמר בעמוד הפייסבוק האישי של הנתבע ובאתר האינטרנט של הנתבעת, עולים כדי "פרסום" לצרכי החוק. המאמר פרי-עטו של הנתבע גדוש באמירות שהן לשון הרע. הנתבע לא הסתפק בדברים שהופיעו במאמר עצמו. גולשים שונים הגיבו לקישור למאמר שפרסם הנתבע בדף הפייסבוק האישי שלו ופירסמו לו תגוביות. הנתבע מצידו השיב לחלק מאותן תגוביות, וגם בתגוביות אלה שכתב המשיך והטיח בתובע דברי לשון הרע. התבטאויותיו של הנתבע הן כאלה שפרסומן עלול, בראי המבחנים האובייקטיביים הנהוגים, להשפיל את התובע בעיני הבריות וכן לפגוע בעסקו, במשלח ידו ובמקצועו. לא עלה בידי הנתבעים לצלוח את המשוכה הראשונה של הגנת ה"אמת בפרסום" ולהוכיח שמקצת הדברים שפורסמו הם "אמת". הנתבעים עשו את הפרסומים שלא בתום לב. מעצם סגנון הפרסומים והיקפם ניתן ללמוד על חוסר תום ליבם של הנתבעים. אין מדובר בפרסום "זהיר" או "מתון", אלא בפרסום בוטה בצורה יוצאת דופן, הכולל הטחת האשמות חמורות ולא פשוטות ביושרתו המקצועית ובכישוריו של התובע בתחום עיסוקו, מבלי שהוצג ולו בדל של ראיה המלמד כי יש בהן ממש. יש מקום לפסוק פיצוי על הצד הגבוה. הנתבעים יפצו את התובע בסכום של 80,000 ש"ח וכן יישאו בהוצאות משפט בסך 6,400 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח.