מסעדנית תפצה מלצרית לשעבר שהשמיצה בפוסט בפייסבוק, אך בסכום נמוך יותר משפסק ביה"ד האזורי (פסק-דין, עבודה ארצי, השופטות גליקסמן, דוידוב-מוטולה ואופק גנדלר):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בת"א [סע"ש 57837-11-18], שקבע כי פוסט שכתבה המערערת בעמוד הפייסבוק שלה הוא לשון הרע. בהתאם, נפסק כי המערערת תשלם למשיבה פיצוי בסך 35,000 ש"ח והוצאות בסך 8,000 ש"ח. המערערת העסיקה את המשיבה כמלצרית במסעדה. לאחר סיום עבודתה הגישה המשיבה תביעה כספית נגד המערערת שבסיומה הגיעו הצדדים לפשרה לפיה המערערת תשלם למשיבה סך של 8,000 ש"ח. בסמוך לאחר מכן פרסמה המערערת את הפוסט נשוא ההליך. ביה"ד האזורי קבע כי הדברים שנכתבו בפוסט הם 'לשון הרע', כיוון שהציגו את המשיבה באור שלילי ובאופן משפיל, וכי למערערת לא עומדות הגנות החוק.

נפסק: דין הערעור להידחות בכל הנוגע לקביעה בדבר עצם הפרתו של חוק איסור לשון הרע על-ידי המערערת בפרסום הפוסט, וזאת מנימוקיו של ביה"ד האזורי. לעומת זאת, בכל הנוגע לשיעור הפיצוי, החמיר ביה"ד האזורי עם המערערת יתר על המידה. בעת בחינת שיעור הפיצוי לא ניתן להתעלם מההקשר הכולל בו נכתב הפוסט, לרבות העלאת טענות קשות כנגד המערערת על ידי המשיבה במסגרת התביעה הראשונה שהגישה נגדה. יש לתת משקל משמעותי לכך שהפוסט הוסר כבר ביום פרסומו, ככל הנראה כחמש שעות לאחר שפורסם. המערערת נקבה בשמה הפרטי של המשיבה בלבד (גם אם רבים יכולים היו לזהותה מעצם היותה המלצרית היחידה במסעדה בשם זה). חלק מהפוסט לא היווה לשון הרע אלא שיתוף חוויותיה של המערערת בפני חבריה מההליך המשפטי מנקודת מבטה. חלק מהדברים שנכתבו אכן היו לשון הרע, אך מכלול הפוסט אינו מתלהם או משולח רסן. הפיצוי הופחת ל-15,000 ש"ח וההוצאות ל-5,000 ש"ח. אין צו להוצאות בערעור.