הפרת זכויות יוצרים על-ידי המגזין "טבע הדברים" (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת הדס פלד):
העובדות: התובע הוא צלם טבע ובע"ח. הנתבעת היא המוציאה לאור של המגזינים "טבע הדברים" ו"ילדי טבע הדברים". הנתבע 2 הוא בעלי הנתבעת והעורך הראשי. בעבר פרסם התובע במגזינים מאמרים ותמונות. התובע טען כי בכתבה שהתפרסמה במגזין ילדי טבע הדברים (בשם "האהבה אכלה אותה"), הנתבעים השתמשו בצילומים מקוריים שצילם ובחלק ניכר מהטקסטים שכתב, תוך פגיעה בזכויות היוצרים שלו ובזכויותיו המוסריות. בנוסף, התובע טען כי הנתבעים השתמשו בטקסטים שכתב בכתבה בשם "שועלים בחולות מקמן", שהועלתה לאתר הנתבעת. בנוסף, טען כי הנתבעים השתמשו ב-3 תמונות של שרקרקים בכתבה מודפסת במגזין טבע הדברים. הנתבעים טענו, בין היתר, כי הם עובדים עם מאות צלמי טבע וכותבי מאמרים בישראל, המעבירים תמונות טבע שצולמו על ידם, כמו גם מאמרים, לשם פרסומם ושימוש בלתי מוגבל בהם על-ידי הנתבעת.
נפסק: אין מחלוקת שהתובע הוא בעל זכויות היוצרים בתמונות שצילם ובטקסטים שכתב, וכי הנתבעים השתמשו ביצירותיו. בכל השנים בהן פורסמו יצירות התובע במגזינים, לא נחתם בין הצדדים הסכם בכתב. סעיף 37(ג) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, קובע כי חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון יחודי טעון מסמך בכתב. הרישיון הנטען במקרה זה אינו רישיון יחודי ולא חלה עליו דרישת הכתב. רשיון שאינו יחודי הוא הסכם בין בעל הזכויות לבין המשתמש וחלים עליו דיני החוזים. כאשר הצדדים לא הסדירו את היקף הרישיון במפורש, יש להתחקות אחר אומד דעתם ונסיבות המקרה. הנתבעים השתמשו ביצירות התובע והתובע טען כי הפרסומים נעשו ללא הרשאתו. במצב זה, על הנתבעים הנטל להוכיח את קיומו של הרישיון לו הם טוענים. הנתבעים, שטענו כי לפי שיטת העבודה בנתבעת מעבירים היוצרים את החומרים לנתבעת לשימוש בלתי מוגבל וללא כל תשלום כספי, לא הניחו תשתית ראייתית לטענתם ולא הוכיחו כי התובע העניק להם רישיון בלתי מוגבל להשתמש ביצירותיו ללא רשות וללא תמורה.
זכות היוצרים של התובע בכתבה המקורית שפורסמה במגזין ילדי טבע הדברים - הופרה, וממילא שובצו בכתבה "האהבה אכלה אותה" תמונות שצילם התובע ושפורסמו בכתבה המקורית ובגינן ניתן לו קרדיט כצלם. זכות הייחוס של התובע בצילומים לא הופרה. חלוקת הקרדיט על הכתבה פוגעת בזכותו המוסרית של התובע. יש לקבל טענת הנתבעים לפיה העילה בגין הכתבה המודפסת שפורסמה בספטמבר 2005 במגזין טבע הדברים, התיישנה. אשר לכתבה "שועלים בחולות מקמן", יש לקבל טענת הנתבעים לפיה העילה בגין הכתבה המודפסת התיישנה, אך העילה בגין הפרסום באינטרנט לא התיישנה. סעיף 56(ג) לחוק קובע כי יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת המצמיחה זכות לפיצוי אחד בלבד ללא הוכחת נזק. הפרת זכויות התובע בכתבה "האהבה אכלה אותה" ובפרסום הכתבה "שועלים בחולות מקמן", באתר האינטרנט, הן הפרות שונות. אלא, שהתובע מבקש לייחס לנתבעים מספר הפרות רב יותר. אין לקבל טענה זו. יש מקום לפסוק פיצויים על הצד הנמוך, בין היתר לאור שיתוף הפעולה בין הצדדים שנמשך שנים רבות והיעדר מסמך המסדיר את הזכויות. הנתבעים יפצו את התובע ב-22,500 ש"ח וכן בהוצאות בסך 4,000 ש"ח.