שירות הקורקינטים Wind ימסור את פרטיו של רוכב אנונימי שהזיק לרכב (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת נועה גרוסמן):

העובדות: ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 61142-07-21], שדחה את תביעת המערערים למתן צו עשה, המורה למשיבה, מפעילת שירות התחבורה השיתופית Wind, לגלות את פרטי לקוחה שרכבה על קורקינט חשמלי ושנטען כי הזיקה לרכבו של המערער 1 מבלי להשאיר פרטים. המערערים ביקשו את הפרטים על-מנת לנקוט בהליכים כנגד אותה רוכבת. ביהמ"ש השלום קבע כי לא ניתן להעניק למערערים את הסעד המבוקש, בהיעדר עילה לכך לפי דין, אף אם הדבר ראוי וצודק, וכי מדובר בעניין שראוי שיוסדר על ידי המחוקק ולא על ידי ביהמ"ש. המשיבה הותירה את ההכרעה בערעור לשיקול דעתו של ביהמ"ש.

נפסק: התובע הפוטנציאלי אינו יודע את זהות בעל ריבו. מי פגע ברכבו. הוא נזקק לעזרת ביהמ"ש שכן הוא מצוי ב"ריק" משפטי - דיוני. מדובר במעין הליך מקדים, להליך שיאפשר קיום דיון מול הנתבע הנכון. אם לא יוענק לתובע פוטנציאלי שכזה הסעד, תינזק זכות הגישה לערכאות. לכאורה מדובר בזוטי דברים. נזק כספי שאינו רב. אולם, יש לבחון את הנושא בראיה רחבה. ישנו מגוון של נזקים הנגרמים באין רואה. רכושיים ואף גופניים. מזיק שאינו מוכן לשאת באחריות לנזק שגרם בהיחבא, ומסתלק מן הזירה מבלי להותיר את פרטיו, יוצא נשכר. הדעת אינה סובלת זאת. כאשר הטכנולוגיה מאפשרת זיהוי המזיק ואפשרות להטבת הנזק – כלכלי או אפילו פיזי שנגרם לתובע פוטנציאלי – יש לאפשר לו זאת. זהו אינטרס ציבורי מובהק. קיימת חשיבות חברתית וציבורית בבירור זהותו של מזיק אנונימי שכזה. יידע כל אדם, כי רכושו אינו הפקר ויש בידו אמצעים לאתר זהות את המזיק.

ביהמ"ש העליון לא הכריע, בעניין מור, בשאלה האם ניתן ליישם את הוראות סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות לצורך מתן צו לחשיפת פרטים המצויים אצל צד שלישי. מכאן, שלא ניתן לשלול מראש את הסמכות למתן צו מכוח סעיף 16 הנ"ל. מדובר בסיטואציה שונה מזו שנידונה בעניין מור. שם, הגולש הביע בצורה ברורה ומובהקת את רצונו לשמור על אנונימיות. במקרה זה, המזיק, שזהותו אינה ידועה, לא הגדיר בעצם ההתקשרות עם המשיבה רצון לאנונימיות. נהפוך הוא. לפני שנשכר על ידו הקורקינט שעל פי הנטען הסב את הנזק לתובע, נמסרו למשיבה מלוא פרטיו של השוכר. לא נדרשה אנונימיות ולא פרטיות. וודאי שאין כאן עניין של חופש ביטוי. המידע שחשיפתו מבוקשת – פרטי זהות רוכב הקורקינט האלמוני, שפגע על פי הנטען ברכבו של המערער 1 – אינו נכלל תחת הגדרת "מידע" או "מאגר מידע", לפי סעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות. מדובר במידע שאין בו כשלעצמו על פניו פגיעה בפרטיות. גם עובדה זו מסייעת בהטיית הכף אל עבר היעתרות לחשיפת המידע מבוקש. הערעור התקבל. המשיבה תמציא למערער את פרטי שוכר הקורקינט שברשותה.