הקו המנחה בפסיקה הוא כי קישור ייעודי להסרה אינו עומד בדרישות חוק הספאם (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת כרמית בן אליעזר):

העובדות: תביעה על הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי אינה זוכרת כי הסכימה לקבל דברי פרסומת מהנתבעת וכי לאחר שביקשה להסירה מרשימת התפוצה נשלחו אליה לא פחות מ-28 הודעות פרסומת בדוא"ל. בקשת ההסרה נשלחה כמענה לכתובת ממנה נשלחו ההודעות. הנתבעת טענה כי התובעת מסרה הסכמה לקבלת דברי דואר עת הצטרפה למועדון החברים של הנתבעת וטענה כי לא קיבלה את בקשת ההסרה.

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. הנתבעת לא הוכיחה ולא הציגה כל אסמכתא כי התובעת מסרה הסכמה מפורשת לקבלת דברי פרסומת כנדרש בחוק. גם אילו הייתה התובעת מוסרת הסכמה כזו, הרי שלפי החוק היא רשאית בכל עת לבקש להסירה מרשימת התפוצה ולהפסיק לקבל דברי פרסומת, כפי שאכן עשתה, בבקשת ההסרה הראשונה. בקשת ההסרה נשלחה לכתובת המוכרת של הנתבעת. אין מדובר במענה ב"השב" לכתובת שאין להשיב עליה (noreply) ומכל מקום כתובת זו היא כתובת הדוא"ל המופיעה בדברי הפרסומת שנשלחו לתובעת והיא אף מופיעה באתר הנתבעת ככתובת ליצירת קשר. לאור דרישת החוק לאפשר משלוח הודעת סירוב בכתב או באופן שבו שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען, הרי שהדרך בה בחרה התובעת בהחלט עונה על דרישות החוק.

הנתבעת טענה כי הודעות הפרסומת שנשלחו על ידיה כללו אפשרות קלה ומהירה להסרה על ידי לחיצה על קישור ייעודי. ההלכה הפסוקה בשאלה האם לחיצה על קישור מהווה אפשרות לגיטימית להסרה אינה אחידה. עם זאת, נראה כי הקו המנחה הוא כי אפשרות זו אינה עומדת בדרישות החוק, אולם יש לבחון את סירוב הנמען להשתמש בה בהתאם לנסיבות ולאור עקרון תום הלב. סירוב דווקני ובלתי מוסבר ללחיצה על קישור ממקור מוכר ומהימן עלול להיחשב כחוסר תום לב המצדיק דחיית התביעה. אין מקום לקבוע כי התנהלות התובעת והימנעותה מללחוץ על הקישור, בהתחשב בטענתה כי נכוותה בעבר משימוש בקישור דומה, נגועה בחוסר תום לב המצדיק דחיית התביעה. התובעת פעלה באופן לגיטימי במשלוח הודעת הסירוב לכתובת המופיעה גם באתר הנתבעת ככתובת ליצירת קשר. הנתבעת לא הוכיחה כי בקשת ההסרה לא הגיעה ליעדה. יש לדחות הטענה כי התובעת פעלה בניסיון חסר תום לב "לאגור" הודעות על מנת להגיש תביעה בסכום גבוה ככל הניתן. יש לפסוק לתובעת פיצוי של 300 ש"ח להודעה וסה"כ 8,400 ש"ח. כן תישא הנתבעת בהוצאות אגרה ובשכ"ט עו"ד בסך 1,800 ש"ח.