תביעת לשון הרע על פרסומים בקבוצת "אבא פגום" בנושא חיסון ילדים (פסק-דין, שלום חדרה, השופטת הדסה אסיף):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע פרסם פוסט בקבוצת הפייסבוק "אבא פגום", בתגובה לתכתובת בנושא חיסוני ילדים, תוך שהביע עמדתו כי אינו מוכן לחיסון "אוטומטי" לפי המלצות משרד הבריאות, אלא כי הוא מבקש ללמוד ולדעת יותר, טרם החלטה. התביעה הוגשה בגין דברים שפרסמו הנתבעים בתגובה לפוסט, בהם בה כינו אותו ואת רעייתו, בין היתר: "מפיצי מחלות". בין הצדדים אין קשר או היכרות מוקדמת. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בשל הוצאות ונזקים רפואיים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתביעה העיקרית.

נפסק: יש לדחות את התביעה שכנגד. לא ניתן להגיש "תביעה בגלל התביעה". בעל דין הזוכה בתביעתו זכאי כי ייפסקו לזכותו הוצאות משפט בהן נשא לשם ניהול ההליך השיפוטי, וזאת במסגרת אותו הליך. אין מקום להליך נפרד או לתביעה שכנגד בגין הוצאות משפט. ניכר כי התביעה שכנגד הוגשה אך ורק כ"תגובת נגד" וניסיון ניגוח בתובע, על עצם הגשת תביעתו.

אשר לתביעה העיקרית. הנתבעים טענו כי הדברים שפרסמו הם הבעת דעה לגיטימית, במסגרת חופש הביטוי, וכי יש לבחון את דבריהם על רקע הנסיבות ובהקשר בהם פורסמו. אין מחלוקת כי הפולמוס בציבור בדבר חיסוני השגרה ונחיצותם הוא נפיץ ומעורר אמוציות. כך, פרסום התובע בא כתגובה למחיקת פוסט אחר, שעסק בהתנגדות למתן חיסונים, עורר תגובות קשות ולכן נמחק. התובע טען כי לאחר שאותו פוסט נמחק, הביע דעתו בפוסט משלו על האנשים המכנים אנשים כמוהו "חברי כת". בתגובה, פרסם הנתבע את תמונת ושם התובע, יחד עם הכותרת "מפיצי מחלות". שני הפוסטים פורסמו על רקע התפרצות מחלת החצבת בישראל. האדם הסביר הנחשף לפרסום מעין זה יבין את האמירות כפשוטן – התובע (שאינו מוכר לאדם הסביר), מתנהל בניגוד להנחיות משרד הבריאות, ולא מחסן את ילדיו, ולמרות זאת שולח את ילדיו למסגרות החינוך, ובכך עלול לסכן ילדים ואנשים אחרים בתחלואה. הפירוש האובייקטיבי של הביטוי "מפיצי מחלות" הוא הגדרה של מי שנושאים מחלה ומפיצים אותה בדרך של מגע עם אחרים או שהייה לצד אחרים. הביטוי, בתוך ההקשר בו פורסם, ובשים לב לרקע של הפרסום, הוא כינוי למי שמסרבים להתחסן ולחסן את ילדיהם בכך תורמים להפצת מחלות.

פרסום תמונת התובע ושמו בפייסבוק, תחת הכותרת "מפיצי מחלות" והכיתוב לצידו, מקיימים את תנאי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. לפי עניין שאול [רע"א 1239/19] יש לבחון כל תגובה בנפרד כדי לבחון אם היא עולה כדי לשון הרע. הנתבע פרסם ארבע תגובות: האחת, לפרסום התובע, והשאר בהמשך לפרסומיו שלו. שלוש מבין תגובותיו עולות כדי לשון הרע והרביעית היא תגובה כללית שאינה מתייחסת אישית לתובע או לרעייתו. אחת מבין שתי תגובותיה של הנתבעת (בה כתבה "שלא יתרבו הדבילים") עולה כדי לשון הרע. הפרסומים בפייסבוק עונים להגדרת "פרסום" בחוק. פרסום הפוסט בפייסבוק, שהוא פרסום בכתב, החשוף לעיני כל, היה מיועד לציבור רחב, ודאי הגיע לפחות לאדם אחד זולת התובע. הפוסט ששיתפה הנתבעת הגיע אף הוא אל אלה שנחשפו לפוסט של הנתבע, או לכל הפחות, בנסיבות בהן דף הפייסבוק של הנתבע חשוף לרבים, עשוי היה להגיע אליהם. גם שיתוף הפוסט של הנתבע, על ידי הנתבעת, מהווה פרסום.

הנתבעים לא הצליחו להוכיח את הגנת אמת בפרסום. גם הגנת סעיף 15(2) לחוק אינה עומדת לנתבעים. ניתן להניח שהנתבעים חששו לבריאות ילדיהם, או לבריאותם הם. על אותו רקע אפשר לומר שהנתבעים ראו לעצמם חובה מוסרית, חברתית, או שתיהן גם יחד, להתריע בפני הציבור הרחב על מי שאינו נוטה לחיסון. עם זאת, אופיים של הפרסומים, מספרם, פרסום תמונת התובע, התייחסות לרעייתו, הלשון בה השתמשו הנתבעים, והקריאה להחרימם ולסלקם מן החברה, מעידים כי הנתבעים פרסמו את הפרסומים בכוונת מכוון לפגוע אישית בתובע ובני משפחתו, ולאו דווקא בכוונה טהורה להגן על הציבור מפני מי שאינם מחסנים את ילדיהם, או מביעים דעה שונה משלהם. אין בפרסום התובע יתד להישען עליה בטענה שהתובע לא חוסן, או לא חיסן את ילדיו, אלא הוא מבטא את עמדתו כי הוא נכלל בקבוצת האנשים שאיננה מוכנה לקחת חלק בחיסון ילדים באופן אוטומטי, אלא מבקש ללמוד את הנושא. פרסום הנתבעים, נגד התובע אישית, לא נעשה בתום לב על מנת לשמור על בריאות הציבור, כי אם מהרצון לדחוק רגליו של מי שמבטא דעה אחרת ושונה. אף אם חלק מהדברים עשויים להיות מובנים, נוכח הרקע בו פורסמו, כהבעת דעה, לגיטימית במידה כזו או אחרת, הרי שמשעה שלא נסתרה החזקה כי פורסמו שלא בתום לב, הגנה זו, שעניינה הבעת דעה על התנהגות התובע, אינה יכולה לעמוד.

מדובר בשלושה סוגי פרסומים: פרסום ישיר, שיתוף של פרסום, ותגובות. אין פרסום הפוסט כפרסום התגובות, כאשר הפוסט מוצג לעיני כל, מבלי שלמשתמש, כל חבר בדף הפייסבוק של הנתבעים, יש אפשרות בחירה לראות את הפרסום, אם לאו. להבדיל מכך, לצורך צפייה בתגובות נדרשת פעולה אקטיבית של המשתמש. לביטויים בהם השתמש התובע בעצמו, כשכינה את ציבור המחסנים "שטופי מוח" ו"עדר", יש השפעה על גובה הנזק. להבדיל מהנתבע שסירב להסרת פרסומיו, הנתבעת הסירה מיד עם פניית התובע את שיתוף הפוסט של הנתבע, אך לא את התגובות. הנתבע יפצה את התובע ב-5,000 ש"ח עבור הפוסט שפרסם ו-750 ש"ח עבור כל אחת משלוש התגובות שהן לשון הרע. הנתבעת תפצה את התובע ב-2,000 ש"ח עבור שיתוף הפוסט שפרסם הנתבע ו-300 ש"ח עבור תגובתה. הנתבעים יישאו בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח והנתבעת תישא ב-2,000 ש"ח נוספים עבור התביעה שכנגד שנדחתה.