פיצוי של מעל 30,000 ש"ח על הפרת חוק הספאם (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת אפרת אור-אליאס):

העובדות: תביעה לפיצוי בגין משלוח דברי פרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי נתקבלו אצלה 89 הודעות פרסומת, גם לאחר משלוח הודעת סירוב ומכתב התראה. הנתבעת, חברה העוסקת במכירת וילונות ופרטי עיצוב, טענה בין היתר כי מדובר בתובעת סדרתית, שהשאירה את פרטיה לנתבעת באופן מקוון ובהסכמה.

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. טענת התובעת היא כי היא לא נתנה הסכמה לקבלת דברי הפרסומת, וכי לא מתקיים גם המנגנון לפי סעיף 30א(ג) לחוק. טענת הנתבעת היא כי התובעת הסכימה לקבלת דברי הפרסומת, תוך כדי התעניינות במוצר אחר, ותוך שהוצגה לה האפשרות לסרב לקבלם. דעת ביהמ"ש היא כדעת התובעת. גם אם פרטי התובעת התקבלו אצל הנתבעת כתוצאה מהתעניינות התובעת במוצר כזה או אחר, אין הוכחה לכך שהנתבעת הודיעה לתובעת כי היא עשויה להשתמש בפרטים על מנת לשלוח דברי פרסומת, או כי לתובעת ניתנה ההזדמנות לסרב לקבל את דברי הפרסומת. יש לקבל את גרסת התובעת כי שלחה לנתבעת הודעת סירוב וכי חרף זאת המשיכה הנתבעת לשלוח לה דברי פרסומת. דברי הפרסומת של הנתבעת לא כללו את המילה "פרסומת" בכותרתן. אשר לעצם הרישום באתר – גם אם מקבלים את טענת הנתבעת לפיה התובעת נרשמה "במכוון" לאתר על מנת "לדוג" את הנתבעת ולנסות לקבל ממנה דברי פרסומת לצורך יצירת עילת תביעה, אין בכך כדי להפחית מאחריות הנתבעת להפעלה נכונה, מדויקת ובאופן הנדרש של סעיף 30א לחוק התקשורת. אין פסול במשלוח הודעת סירוב כפי שעשתה התובעת ואין כל חוסר תום לב בהתנהלות התובעת. הנתבעת תפצה את התובעת בסכום של 31,150 ש"ח וכן הוצאות בסך 2,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח.