אין להשתיק את הנתבעת מפני ביקורת צרכנית, גם אם אינה מחמיאה (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אביים ברקאי):

העובדות: תביעת לשון הרע. הנתבעת היתה תלמידה של התובעת בקורס מקצועי בתחום האופנה. התובעת טענה כי נפלה קרבן לסדרת פרסומים מכפישים מצד הנתבעת, בשלוש פלטפורמות עיקריות: פרסומים בפורומים שונים באינטרנט ובפייסבוק; פרסומים במסגרת התכתבות בין הנתבעת לתלמידות אחרות של התובעת; תלונה למועצה הישראלית לצרכנות. 

נפסק: אשר לפרסומים ברשת (סה"כ שש אמירות) - אחת האמירות כלל לא הופיעה בכתב התביעה ולא הוצג פרסום שבו היא מופיעה. יתר האמירות הן בגדר ביקורת על ניהול הקורס, היחס שקיבלה הנתבעת והחומר הלימודי שהועבר. הנתבעת לא ציינה את שמה של התובעת. אכן אין מדובר בביקורת חיובית או בחלוקת מחמאות. כל הקורא את הפוסט המחמיא למורה החדשה של הנתבעת, למד בין השורות עד כמה היא מבקרת את המסגרת הקודמת בה למדה. עם זאת, אין מקום להתערב באמירות אלה ואין להשתיק את הנתבעת מפני ביקורת צרכנית. גם אם אין מדובר בביקורת מחמיאה. הלכה היא כי יש להבחין בין האשמה כוללת להוצאת לשון הרע, לבין ביקורת צרכנית מותרת. ביקורת אשר לעיתים אף רצויה על מנת לבקר ולשפר את השירות הניתן לצרכנים. 

הנתבעת התייחסה לשורת טענות, ללא שנקבה בשם, כנגד הקורס שהעבירה התובעת. הטענות אכן מבקרות את התובעת, אך הועלו בתום לב. הטענות נובעות אך ורק מההתנהלות אל מול התובעת ואין בהן סיבה נוספת או נסתרת. אין מדובר בטענות שמקורן בתחרות עסקית, או בסיבה שאינה סיבה צרכנית. יש גם לציין כי בהליך נוסף בין הצדדים בבית המשפט לתביעות קטנות, חויבה התובעת בתשלום במסגרת פשרה. ממילא אין בפרסומים אלה לשון הרעף אך אין גם לקבל טענה לפיה לכל קורא סביר היה ברור שהפרסומים מתייחסים אל התובעת. טענה זו כלל לא הוכחה. אין לראות באמירות נטענות במסגרת תכתבות מסרונים בין הנתבעת לשתיים מחברותיה ללימודים, כאמירות שיש בהן משום לשון הרע, גם אם אינן מחמיאות.

יש להיזהר כאשר בוחנים אמירות המועברות בשיחה אישית, או התכתבות אישית בין חברות או חברים במסגרת לימודים. כך גם יש להיזהר בבחינת אמירות בשיחה או התכתבות אישית בין כל שניים הנמצאים בקשרי חברות. יש להיזהר פן ההגנה על הוראות חוק איסור לשון הרע לא תקום עלינו ותהפוך למקור לפגיעה בפרטיות, ולמקור הגבלה וצנזורה עצמית. כך נמצא עצמנו פוגעים לא רק בחופש הביטוי אלא גם במרקם החיים החברתיים. תלונתה של הנתבעת למועצה הישראלית לצרכנות מוגנת מכוח סעיפים 15(8) ו-15(3) לחוק איסור לשון הרע. התביעה נדחתה. התובעת תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 17,000 ש"ח.