אין להפוך את החוק למניעת הטרדה מאיימת לתחליף לבירור שאלות בדיני לשון הרע (החלטה, שלום ת"א, השופט רז נבון):

העובדות: בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת לפי הוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. המבקשת טענה כי המשיב, עיתונאי בערוץ 14, מתנהל באופן אובססיבי ומפרסם כנגדה כתבות מכפישות, חרף העובדה כי הגישה תביעת לשון הרע נגדו.

נפסק: דין הבקשה להידחות. בקשה דומה של המבקשת נגד המשיב נדחתה אך לאחרונה על-ידי מותב אחר וביהמ"ש איננו יושב כערכאת ערעור בהליך שהסתיים. הקביעות עולות כדי מעשה בית דין, ומקימות השתק ביחס לטענות המבקשת שנשענות בעיקרן על אותם הפרסומים ממש. בנוסף, האכסניה המשפטית המתאימה לטענות המבקשת אינה בחוק למניעת הטרדה מאיימת. הפרסומים אינם עולים כדי הטרדה מאיימת. מדובר בפרסום עיתונאי המחווה דעה על פרסום של המבקשת
עצמה, ובשני פרסומים נוספים שאין לומר עליהם כי הם עוכרי שלווה באופן המונע מהמבקשת לחיות את חייה במנוחה. לא הובאה גם אינדקציה לאובססיביות מצד המשיב. אין מדובר במקרה חריג המקים עילת התערבות לפי הוראות החוק, באופן שיאפשר לעקוף את הבירור לפי חוק איסור לשון הרע, שאמור לטפל בפרסומים פוגעניים, ככל שניתן לראות בהם כאלה. מגמת בתי המשפט היא כי יש להיזהר שלא להרחיק נדוד ולהפוך את החוק למניעת הטרדה מאיימת לתחליף לבירור טענות שנכון לברר אותן בהליכים אזרחיים רגילים.