הדין לא דורש כי מחשב יהיה מוגן בסיסמה כדי לקבוע כי נפגעה פרטיותו של אדם מפריצה אליו (פסק-דין, משפחה ת"א, השופט יהורם שקד):

העובדות: התובע טען כי הנתבעים פגעו בפרטיותו כשהשתמשו במסמכים שנטלו מתיבת הדוא"ל והטלפון שלו. התובע והנתבעת 1, בני זוג, ניהלו הליכים משפטיים (תביעה לביטול הסכם ממון ותביעה רכושית). הנתבע 2 הוא אביה של הנתבעת. התובע טען כי הנתבעים פרצו לתיבת הדוא"ל הפרטית-עסקית שלו, דרך מחשבו הנייד, ולטלפון הסלולרי שלו, ומשכו מהם חומרים שצורפו כנספחים לתביעת הרכוש. אין מחלוקת כי לא צמחה תועלת כלשהי מהמסמכים. הנתבעים טענו, בין היתר, כי לא היתה פגיעה בפרטיות, משום שהמכשירים היו נגישים לכל בני הבית, וכי לא נדרשה כל פריצה.

נפסק: הגנת הנתבעים היא הגנת בדים. לשיטת הנתבעת, התובע לא רצה להסתיר ממנה דבר ומבחינתו שהכל יהיה גלוי בפניה. חרף זאת, הצהירה כי נאלצה "להוציא חומר מהנייד ומהמחשב הביתי, שכן, אחרת התובע היה מעלים את כל החומר". היתממות הנתבעת עברה כחוט השני לאורך ההליך. אין עוררין כי הנתבעת העתיקה חומרים מתיבת הדוא"ל של התובע ומהטלפון שלו. סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, מגדיר פגיעה בפרטיות כ"העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב ...; לעניין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני...". הנתבעת מודה בפה מלא כי פגעה בפרטיות התובע.

הנתבעת טענה כי ככל שהתובע היה חפץ להסתיר את המסמכים מעיניה, היה נועל את המחשב והטלפון באמצעות סיסמה. אין בטענה זו ולו שביב של לגיטימיות. כפי שלא ניתן ליטול דבר מה מחצרו של אדם רק משום שלא גידרה ושם בה בריחים, כפי שלא ניתן להלום כניסה לביתו של אדם רק משום שדלתו לא נעולה, כך אין להסכים עם לקיחת חומרים ומסמכים ממחשבו של אדם, מתיבת הדוא"ל שלו או ממכשיר הטלפון שלו, רק מחמת שלא אובטחו בסיסמאות. הדין איננו דורש קיומן של סיסמאות כתנאי לקביעה כי פרטיותו של אדם נפגעה, מפריצות למחשבים או לכל מכשיר אלקטרוני אחר. גם הטענה כי המכשירים היו נגישים לכל בני הבית היא טענה שאין בה דבר, שכן אף אם תאמר כי ניתן היתר לעשות שימוש כלשהו במכשיר, אין משמעות הדבר מתן היתר גורף לנבור בתכנים אישיים השוכנים במכשיר. מתן היתר להשתמש בטלפון למשחק או איתור מספר טלפון, אינו זהה למתן היתר לחדור למסמכים, לתמונות אישיות או לאפליקציות שדרכם ניתן להיחשף למידע אישי [עניין פלונית - תלה"מ 31358-11-18].

לראיות שהושגו לא הייתה כל משמעות בהליך. אין כל תום לב בפעולות הנתבעת. להיפך. דבר לא מנע מהנתבעת לקבל את החומרים שצירפה בדרך המלך, באמצעות צווים שיפוטיים, ודרכם להתחקות אחר זכויותיו של התובע הרלבנטיות להליכים. לנתבעת לא עומדת ההגנה לפי סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות. פגיעה בפרטיות לא תזכה בפיצוי ללא הוכחת נזק "יותר מפעם אחת". אמנם משיכת כל מסמך ומסמך, כשלעצמה, היא פגיעה בפרטיות, אולם אין משמעות משיכת עשרה מסמכים שקולה לעשר פגיעות בפרטיות לצורך פסיקה לפיצויים סטטוטוריים. הנתבעת תפצה את התובע ב-50,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 7,500 ש"ח. אשר לנתבע, התובע הוכיח כי הנתבע אכן שלח לצד שלישי מסמכים שהוצאו תוך פגיעה בפרטיותו, בנוסף להוכחה שהנתבע הדפיס את המסמכים. הנתבע לא הוכיח כי עומדת לו הגנה. הנתבע ישלם לתובע סך של 2,500 ש"ח, שכן מעשיו היו ברף הנמוך.