הנתבעת לא הוכיחה כי צד ג' השתמש בסימנה המסחרי למשלוח הודעות פרסומת (פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, השופטת דר להב):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 21 מסרונים פרסומיים (הודעות בערבית לשיווק קורסים מקוונים), בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי שלח 5 בקשות הסרה לקישור שהיה בחלק מההודעות, אך ההודעות המשיכו להגיע. הנתבעת טענה כי מעולם לא שלחה הודעות פרסומיות לתובע. התובע הצביע על לוגו הנתבעת "Panet" בחלק מההודעות, בעוד שהנתבעת טענה כי מדובר בזיוף של צד ג'.

נפסק: טענת ההגנה היחידה של הנתבעת היא כי אין לה כל קשר להודעות שנשלחו לתובע וכי היא אינה ה"מפרסם" ששיגר את ההודעה. הגדרת "מפרסם" היא רחבה וכוללת הן את הגורם שעיסוקו בשיווק ובפרסום והן את הגורם שנהנה מן הפרסום הלכה למעשה. התובע ביסס את טענתו כי ה"מפרסם" הוא למעשה הנתבעת, על סימן המסחר (הלוגו) המופיע בחלק מההודעות. אכן, באתר הנתבעת מופיע בדיוק אותו לוגו. הנתבעת נכנסת להגדרה הרחבה של "מפרסם", בין כ"מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת" ובין כ"מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו".

הנתבעת טענה כי צד ג' השתמש ללא רשות בלוגו שלה. היא הגדילה לעשות וטענה כי היא יודעת מיהו אותו צד ג'. ביהמ"ש אפשר לנתבעת להוכיח את טענתה ולהגיש הודעת צד ג' נגד אותו גורם. הנתבעת הודיעה כי אינה מעוניינת במשלוח ההודעה. בכך, כשלה הנתבעת להראות כי צד ג' עשה שימוש שלא כדין בשמה ובלוגו שלה לצורך משלוח ההודעות. הנתבעת לא טענה ולא הראתה כי ביקשה מאותו צד ג' להפסיק את משלוח הודעות הפרסומת בשמה. בקביעת הפיצוי נלקחו בחשבון הן מספר ההפרות, הן העובדה שחלק מההודעות כלל לא אפשרו לתובע להסיר עצמו מרשימת התפוצה, הן העובדה שגם לאחר שביקש את הסרתו, המשיך משלוח ההודעות, וכן את אופן התנהלותה של הנתבעת בביהמ"ש. הנתבעת תפצה את התובע בסכום כולל של 5,000 ש"ח.