ראש עיריה רשאי לחסום תושב בחשבון הטוויטר שלו (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן):

העובדות: עתירה מנהלית שעניינה חסימת העותר, תושב גבעתיים, מחשבון הטוויטר של ראש עיריית גבעתיים (המשיב 1), בעקבות "ציוץ" שפרסם בחשבונו ובו תייג את ראש העיר. העתירה עסקה בשאלה האם על חשבון טוויטר של ראש העיר, שאינו ממומן או מתופעל על ידי מי מעובדי העירייה, חלים כללי המשפט המנהלי או הפרטי. העותר ביקש לחייב את ראש העיר להסיר את חסימתו מחשבון הטוויטר. כחלק מהעתירה התקבלה גם עמדת היועמ"ש ומרכז השלטון המקומי. 

נפסק: דין העתירה להידחות. פסה"ד אינו קובע כללי ברזל להתנהלות נבחרי ציבור בחשבונותיהם הפרטיים ברשתות החברתיות. ביהמ"ש לא יורה למשיבים לפרסם כללי שימוש בחשבונות ברשתות חברתיות. את סוגיית התנהלותם של נבחרי ציבור ברשתות החברתיות, שהיא סוגיה הנושאת היבטים חוקתיים, ראוי להסדיר בחקיקה או לכל הפחות באמצעות קביעת הנחיות ברורות. כאשר ניתן להגיע למסקנה עובדתית ולפיה על סמך הכלים ומבחני המשנה הקיימים, מדובר בחשבון פרטי או ציבורי, אזי ניתן להכריע בסכסוך פרטני גם אם טרם גובשה עמדה ברורה וסדורה על ידי הגורמים המאסדרים.

הרשתות החברתיות הן בפועל "כיכר העיר" החדשה. הן מאפשרות לכל אדם ליטול חלק בשיח הציבורי. חופש הביטוי הוא בגדר זכות מרכזית שיש לשמור עליה. אין חולק על חשיבות זכות חופש הביטוי, אך זכות זו נבחנת בצד זכויות אחרות. במקרה זה מדובר בזכות הקניין של העותר בחשבון פרטי שפתח ברשת חברתית ואף יש לבחון פגיעה בזכות השוויון – בין מי שהוא נבחר ציבור שיצטרך לנהוג בחשבונו הפרטי לפי כללי משפט מנהלי ובין מי שהוא עדיין איש פרטי אך מבקש להתמודד על תפקיד ציבורי בעתיד והוא יכול לנהוג בחשבונו הפרטי ככל רצונו. פגיעה בנבחר הציבור עלול להיות גם פגיעה בזכות להיבחר. השימוש שנעשה על ידי נבחרי ציבור ברשתות החברתיות הוא רחב מאוד. מדובר בפלטפורמות היוצרות קשר בלתי אמצעי בין נבחר הציבור לבין הציבור. 

על חשבון של רשות ציבורית ברשתות החברתיות חלים כללי המשפט המנהלי. גם כאשר מדובר בחשבון של ראש רשות מקומית אשר מופעל על ידי עובדי הרשות המקומית וממומן על ידי הרשות המקומית, דומה כי אין מחלוקת כי יחול המשפט המנהלי. הבחינה אינה טכנית – האם מדובר בחשבון ע"ש אדם פרטי (אז יחולו כללי המשפט הפרטי), או ע"ש רשות ציבורית (אז יחולו כללי המשפט המנהלי). לא זהותו של בעל החשבון קובעת אלא מהותו של החשבון. התייחסות לחשבון מסוים כ"יצור כלאיים" המהווה גם חשבון פרטי וגם חשבון ציבורי הינה בעייתית ומורכבת באופן מעשי. במצב הקיים, שבו איש ציבור אמור להמשיך להיות איש פוליטי, עליו לתחזק פלטפורמה נפרדת מזו המנוהלת על ידי הגוף הציבורי שבו הוא מכהן, ובמסגרתו הוא רשאי להעביר את המסרים שלו (חשבון "פרטי – פוליטי"). חשבון "פרטי – פוליטי" שאינו חשבון ציבורי לפי "מבחן הדומיננטיות" יהא חשבון אשר יש להחיל עליו ככלל את כללי המשפט הפרטי.

בחינת תכלית החשבון והשימוש בו מובילה למסקנה ולפיה לפי מבחן התכלית הדומיננטית מדובר בחשבון פרטי. חשבון שאינו ממומן על ידי גוף ציבורי. אינו מתופעל על ידי עובדי גוף ציבורי. מטבע הדברים הוא כולל גם חומרים שנלקחו מאתר העירייה אך לא רק ראש עיר יכול לשתף את אותם חומרים. השיח בחשבון הוא גם בעניינים בעלי היבט ציבורי, אך מטבע הדברים בחשבונו הפרטי של אדם פרטי שהוא גם ראש עיר ינוהל גם שיח בעניינים ציבוריים והעובדה שבחשבון הפרטי – פוליטי מועלים גם עניינים שיש להם היבט ציבורי אינה הופכת לכשעצמה את החשבון הפרטי לציבורי. מסקנה זו מתחזקת כאשר קיימות אלטרנטיבית להשתתפות בשיח הציבורי באותו עניין במסגרות אחרות כמו רשתות חברתיות אחרות וכן במסגרת הדפים הרשמיים של העירייה. הואיל ואין מדובר בחשבון ציבור, אין להחיל עליו את כללי המשפט הציבורי.