הודעה על שינוי כתובת סניף מרפאת האסתטיקה היא הודעת שירות, גם אם נשלחה ללקוחות שאינם פעילים (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת רחל ברקאי):

העובדות: בקשה לאישור תביעה כייצוגית, בטענה כי המשיבה, המפעילה רשת מרפאות פרטיות, שלחה למבקשת ולחברי הקבוצה מסרונים פרסומיים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקשת היתה בעבר לקוחה של המשיבה, אך לא הסכימה לקבל ממנה דברי פרסומת. המחלוקת המרכזית היא האם המסרונים, שכללו מידע על כתובתו החדשה של סניף המשיבה בת"א, עונים להגדרת "דבר פרסומת" בחוק. המשיבה טענה כי מדובר בהודעת שירות.

נפסק: על מנת שהודעה תיחשב כ"דבר פרסומת" צריכים להתקיים שני תנאים: הפצה באופן מסחרי; ושמטרת המסר לעודד רכישת מוצר או שירות או הוצאת כספים אחרים. אין חולק במקרה זה באשר לדרישה כי המסר יופץ באופן מסחרי, והמחלוקת נסבה סביב פרשנות הביטוי "מטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". בהתבסס על תכלית החוק, שנועד להתמודד ולמנוע את תופעת 'דואר הזבל', ובתוך כך למנוע את עקיפת האיסור, יש לפרש את ההגדרה באופן נרחב. לשון החוק ותכליתה, כמו גם פסיקת ביהמ"ש העליון, מלמדים כולם כי יש לתתן למונח 'דבר פרסומת' פרשנות רחבה, כך שדבר פרסומת יכול לכלול גם מסר שאינו כולל הצעת שיווק ישירה, אלא גם מסרים עקיפים. 

ברף ההוכחה הנדרש לשלב זה של ההליך, המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה יוכרעו לטובת הקבוצה. ביהמ"ש לא השתכנע כי המסרונים ששלחה המשיבה הם בבחינת "דבר פרסומת", אלא מדובר בהודעת שירות בלבד. אין בתוכן ההודעה שנשלחה רמז מסחרי ואין בה כל הזמנה להוצאת כספים, כי אם מתן מידע שירותי בלבד אודות מעבר סניף המשיבה לכתובת חדשה בת"א. לא ניתן להבין מתוכן ההודעה, בסבירות גבוהה, כי המסר נועד להביא לכך שהנמען ייחשף לשירותים או למוצרים של המשיבה באופן שיוביל אותו להוצאה כספית. אילו היתה נשלחת הודעה הכוללת מידע על אודות מבצעים במחירים, עקב המעבר לכתובת חדשה, אזי ניתן היה ליחס למשיבה משלוח הודעה בניגוד לדין. אין זה המקרה כאן. אין ללמוד על כוונה שיווקית נסתרת מעצם משלוח ההודעה גם ללקוחות שאינם פעילים. הבקשה נדחתה. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח + מע"מ.