חופש הביטוי אינו יכול להצדיק פרסומים אינטנסיביים נגד ד"ר אלרועי-פרייס על רקע מדיניות החיסונים (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת יעל בלכר):

העובדות: ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א, ולפיו, לבקשת המשיבה, המכהנת כראש שירות בריאות הציבור במשרד הבריאות, ניתן נגד המערערת צו למניעת הטרדה מאיימת מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2022 [ה"ט 9757-07-22]. המערערת היא פעילה חברתית ולוביסטית. בבקשתה למתן הצו, המשיבה טענה כי המערערת פרסמה אלפי פרסומים פוגעניים בטוויטר ובפייסבוק, הנושאים אופי אישי ומשתלח כלפיה וכלפי בני משפחתה (המשיבה אף הגישה תביעת לשון הרע נגד המערערת). הצו שניתן אוסר על המערערת לפרסם בכל מדיה חברתית פרסומים על בני משפחתה של המשיבה, וכן להסיר פרסומים קודמים, וכן נאסר עליה לאיים על המשיבה ועל בני משפחתה וליצור עמם כל קשר.

נפסק: יש לדחות את הערעור. המערערת אינה חולקת על כך כי פרסמה את הפרסומים ואין היא מבקשת לבטל את הצו הנוגע להסרת פרסומי העבר. הערעור מכוון כנגד הצו הצופה פני עתיד, שתוקפו לשישה חודשים, וכן נגד החיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה. אין מקום לדחות את ממצאיו העובדתיים של ביהמ"ש השלום, התומכים במסקנה המשפטית שאין בה טעות שבחוק. פסק דינו של ביהמ"ש השלום מנומק כדבעי והוא מתייחס בפירוט לכל הטענות שהועלו. הדברים יפים הן ביחס למתן צו הצופה פני עתיד והן בכל הקשור לחיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

מקובלת גם המסגרת הנורמטיבית שפרש ביהמ"ש השלום, לרבות באשר לקו הגבול בין פרסומים החוסים תחת חופש הביטוי לבין פרסומים שהם בבחינת "הטרדה מאיימת" שיש לאסור ולמנוע לפי החוק. פרסומי המערערת "חצו את הגבול", שכן "היקף הפרסומים, תדירותם, תכנם, ומידת האינטנסיביות שלהם עולים כדי הטרדה מאיימת כהגדרתה בחוק". חופש הביטוי אינו יכול להצדיק "כזו אינטנסיביות שתכליתה לשבש את שגרת חייה של המשיבה על רקע הביקורת המופנית כלפיה בנושא מדיניות החיסונים". על יסוד התנהלות המערערת בעבר ופרסומיה ומכלול נסיבות העניין, "עולה חשש ממשי" שהמערערת "תשוב ותפרסם את הפרסומים המטרידים נגד בני משפחתה של המשיבה נוכח החזרתיות שבהם ועמדתה כפי שבאה לידי ביטוי בדיון". בדין נמצא ליתן צו הצופה פני עתיד ולא להסתפק רק בצו המורה על הסרת פרסומי העבר. המערערת תשלם למדינה הוצאות בסך 5,000 ש"ח