התובע יכול היה להפסיק את ההפרה בלחיצת כפתור או בפניה פשוטה לנציגות הנתבעת (פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשם טדי ארז):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו הודעות דוא"ל פרסומיות בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע ציין כי פנה לנתבעת בפייסבוק כשהתעניין ברכישת מקרר, אך טען כי מעולם לא הסכים לקבל תוכן שיווקי וכן כי בקשות ההסרה שלו לא צלחו. הנתבעת טענה כי התובע הסכים לקבל תוכן שיווקי כשפנה אליה וכי יכול היה להסיר עצמו באמצעות לחיצה פשוטה, אך כי בחר להשיב להודעות שנשלחו לו למרות שידע שמדובר בכתובת שאינה מקבלת הודעות. 

נפסק: התובע זכאי לפיצוי, אך בסכום מינימלי של 750 ש"ח. התובע מיוזמתו פנה אל הנתבעת עת ביקש לרכוש מוצר חשמלי ומשכך נשלח אליו תוכן שיווקי לפחות בפעם הראשונה לבקשתו שלו. הצדדים היו חלוקים האם היתה הסכמה מלכתחילה למשלוח החומר השיווקי הנוסף. ההסכמה לקבל תוכן שיווקי צריכה להיות ברורה ונהירה וגם אם זו היתה כוונת הנתבעת, זו לא הוכיחה ברמה הנדרשת כי הובהר לתובע במהלך תהליך הרישום כי הוא עתיד לקבל חומר שיווקי. הנתבעת לא הוכיחה שהתובע הסכים מפורשות לקבל דברי פרסומת מעבר למידע על המקרר. האם די היה בהפניה ללחיצה על קישור המורה הסרה כדי לעמוד בדרישות החוק? הנתבעת הדגישה בהודעותיה כי ניתן להסיר מרשימת התפוצה בלחיצה על קישור, ועשתה כן בכיתוב ברור ובולט. היא גם ציינה כי אין להשיב למייל ממנו נשלחו דברי הפרסומת. המגמה בפסיקה היא שיש בהחלט להקפיד על הגישה לפיה בהודעת הפרסום יופנה המקבל לאפשרות הביטול במסגרתה יימנע מהפניה לקישור כאמצעי לביטול המשלוח היחיד, אלא יוסיף אפשרות של משלוח דואר אלקטרוני וכך לא היה במקרה שלנו. התובע זכאי לפיצוי, אך בסכום נמוך, בין היתר משום שלא מדובר בתוכן פוגעני, התובע יזם את הקשר עם הנתבעת, ההודעות לא נשלחו בהיקף משמעותי, כאשר התובע יכול היה להפסיק את ההפרה בלחיצת כפתור או בפניה פשוטה לנציגות הנתבעת. התעקשות התובע לשלוח מיילים לכתובת שאינה מקבלת פניות וטענתו בדבר החשש מלחיצה על לחצן הסרה, כאשר מדובר על גוף אליו פנה מלכתחילה והמוכר לו, אף הם מעלים חוסר נוחות מההתנהלות ומהווים נדבך נוסף לשיקולים להפחית את הפיצוי. הנתבעת תשלם לתובע 750 ש"ח (150 ש"ח לכל הודעה), בתוספת הוצאות של 200 ש"ח.