שימוש בצילום ללא רשות, בפודקאסט "עבר פלילי", אינו שימוש הוגן משום שלא ניתן קרדיט (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת כרמית בן אליעזר):

העובדות: התובעת 1 היא סוכנות צילום והתובע 2 הוא צלם. התובעים טענו כי הנתבעת הפרה את זכות היוצרים והזכות המוסרית בתמונה שצילם התובע 2, שהנציחה איש משטרה האוחז בידיו את גופתה של ילדה שנרצחה בידי אביה. התובעים טענו כי הנתבעת השתמשה בתמונה בפודקאסט ("עבר פלילי") שמתפרסם באתר שמפעילה הנתבעת כעסק, ללא רשות וללא מתן קרדיט. הנתבעת טענה, בין היתר, כי מדובר בצילום שתיעדו צלמים רבים, כי הפודקאסט אינו מסחרי וכי השימוש שנעשה בתמונה הוא הוגן.

נפסק: הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים של התובעים בתמונה. הנתבעת הודתה כי הבעלות בזכות היוצרים היא של התובעת 1 וכי הזכות המוסרית היא של התובע 2. אין לקבל את הטענה כי השימוש היה הוגן, בעיקר בהתחשב בעובדה כי הנתבעת נמנעה ממתן קרדיט לנתבע 2. הנתבעת היא בעלת תואר בקרימינולוגיה, שהקימה את האתר "עבר פלילי", המשמש אותה כפלטפורמה לפודקאסט שהיא מפיקה (פודקאסט דוקומנטרי מסוגת "פשע אמיתי"). ניתן להניח כי מטרות הפודקאסט באות בגדרי המטרות המנויות בסעיף 19 לחוק זכות יוצרים. אלא שלפי הדין, על מנת ששימוש ייחשב כהוגן, אין די בכך שהגוף שמשתמש יהיה גוף שפועל למטרות המנויות בחוק, אלא שעצם השימוש ביצירה נעשה לצורך אותן מטרות ונחוץ להגשמתן. בפסיקה נקבע כי ככלל אין לומר כי שימוש מהווה שימוש הוגן שעה שהוא אינו מעניק קרדיט ליוצר ואינו מאזכר כלל את שמו. העובדה שהפודקאסט משמש לתכלית חברתית חשובה, אין משמעותה כי ניתן להעניק הכשר להפרה של זכויות יוצרים במסגרת הפודקאסט, ובפרט שעה שהשימוש ביצירות נעשה תוך הפרת הזכות המוסרית, ואינו נדרש במישרין לצורך השגת התכליות החברתיות הנדונות.

אף אין מדובר בזוטי דברים. מדובר בשימוש בתמונה שהזכויות בה מסורות לתובעים, שעיקר פרנסתם ממכירת זכויות שימוש בתמונות, ללא קבלת רשות וללא מתן קרדיט ליוצר. בנסיבות אלו, נקודת המוצא היא כי זכויות התובעים נפגעו במידה זו או אחרת גם אם השימוש היה מצומצם, וכי ההגנה על התכליות העומדות בבסיס דיני זכויות היוצרים מחייבת פסיקת פיצוי. תכליתו של הסייג לתחולת הפיצוי הסטטוטורי, שבסעיף 56א לחוק, הוא להימנע מהרתעת יתר ולהגן על משתמשי הקצה הצורכים תכנים באינטרנט בתום לב, אך הוא לא בא למנוע או להקטין את זכותו של בעל הזכויות לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לרבות נזק לא ממוני. גם בהנחה שהנתבעת אינה גובה דמי שימוש עבור האזנה לפרקי הפודקאסט ואינה מפיקה רווח כספי ישיר מהפעלת האתר, אין בכך כדי לשלול את התכלית המסחרית של האתר. מדובר ביוזמה פרטית של הנתבעת, המנהלת אותה כעסק, ולא במסגרת אקדמית. אין חולק כי הנתבעת מזמינה את המאזינים לפודקאסט לתרום למימון פעילותו, היא מפיקה תועלת מהפעלתו, בדמות המוניטין שהיא צוברת, והפרסים שזכתה לקבל. הנתבעת תפצה את התובעים ב-4,000 עבור הפרת זכות היוצרים ו-6,000 ש"ח עבור הפרת הזכות המוסרית. בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות בסך 5,000 ש"ח.