התקבלה בקשת רשות ערעור של Airbnb על המצאת בקשה לאישור תביעה ייצוגית (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטת ענת ברון):

העובדות: בקשות רשות ערעור על החלטות ביהמ"ש המחוזי בת"א [ת"צ 75165-12-20] שהתיר להמציא מחוץ לתחומי המדינה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המשיב נגד המבקשות. בבקשת האישור טען המשיב כי המבקשות, המציעות דירות נופש להשכרה בישראל ובעולם, מציגות באתר מחירים ללא מע"מ, ולאחר השלמת העסקה דורשת תשלום נוסף.

נפסק: יש לתת רשות ערעור, לדון בערעורים על פי הרשות שניתנה ולקבלם. במוקד המחלוקת מצויה השאלה אלו סדרי דין חלים על הליך ייצוגי שהוגש ערב כניסתן לתוקף של התקנות החדשות (תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), ובפרט אלו סדרי דין חלים על בקשת ההמצאה – התקנות החדשות או התקנות הישנות (תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). המשיב סבור כי בנוגע להליך המצאה אל מחוץ לתחום חלות התקנות החדשות, זאת נוכח הוראת המעבר בתקנות אלה. מנגד, המבקשות סבורות שהוראת המעבר להליכים ייצוגיים היא בבחינת דין ספציפי, המחיל את התקנות הישנות על כל הליך ייצוגי שנפתח עובר ליום התחילה, כך שבנסיבות המקרה חלות התקנות הישנות. הדין עם המבקשות. התקנות החדשות ותקנות תובענות ייצוגיות קובעות הסדרי מעבר שונים ולכאורה סותרים. ואולם, לנוכח המדרג הנורמטיבי שנקבע ביחס להליך הייצוגי, ההוראות שבתקנות תובענות ייצוגיות גוברות, כך שיש לראות בהוראת המעבר להליכים ייצוגיים משום הוראה אחרת לעניין הנדון, המונעת את החלת תקנה 180 לתקנות החדשות. המועד הקובע לקביעת סדרי הדין הוא מועד פתיחת ההליך הייצוגי, ולא מועד הגשת בקשת ההמצאה כעמדת המשיב. התקנות החלות על בקשת האישור ובכלל זה על בקשת ההמצאה הן התקנות הישנות. ערעור המבקשות על החלטת ההמצאה מתקבל וכפועל יוצא מתקבל גם הערעור על ביצוע ההמצאה. למשיב עומדת האפשרות להגיש בקשה חדשה למתן היתר המצאה, בהתאם לתקנות הישנות.