המשיבה לא הסתפקה בהפניה כללית לתנאים, אלא הציגה ב"חלונית קופצת" את עיקריהם (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט דוד מינץ):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א [ת"א 28163-07-20], שקיבל את בקשת המשיבה לעיכוב הליכים מכוח חוק הבוררות. המבקשת שימשה כמפיץ בישראל של מותגי בירה של המבקשת (חברה גרמנית), עד שהאחרונה הודיעה לה על סיום ההתקשרות. המבקשת הגישה תביעה לפיצויים בשל הפרה נטענת של החוזה. המשיבה הגישה בקשה לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות ודין זרה. המשיבה טענה, בין היתר, כי על כל מפיציה לבצע הזמנות דרך הפורטל המקוון בלבד וכי בסיום ביצוע כל הזמנה נדרשים המפיצים להסכים ולאשר את תנאי ההזמנה, הכוללים גם את תניית הבוררות. 

ביהמ"ש המחוזי קבע כי מדובר בהסכם מקוון מסוג "הסכם הקלקה" (clickwrap) במסגרתו נדרש אישור אקטיבי של המתקשר, לאחר שהוצגו בפניו התנאים טרם האישור, וכי אין מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. נפסק כי ביצוע הזמנות אינספור, משך שנים, באתר המשיבה, תוך אישור תניית הבוררות - יש בהן כדי למלא אחר דרישת הכתב בסעיף 1 לחוק הבוררות. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור. הבקשה אינה עומדת באמות המידה המחמירות הללו. אף אין עילה להתערב בהחלטה. נקודת המוצא היא כי בהחלטות שעניינן עיכוב הליכים נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, והתערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים נדירים בלבד בהם נפלה בהחלטה טעות של ממש. ביהמ"ש המחוזי קבע בהחלטתו כי בנסיבות העניין תניית הבוררות הקבועה בתנאי ההזמנה אומצה על ידי המבקשת כחלק ממערכת היחסים החוזית שבין הצדדים, ומשכך לא ניתן לומר שטענת המבקשת לא קיבלה מענה. מקובלת קביעת ביהמ"ש המחוזי לפיה בנסיבות העניין תניית הבוררות הזרה חלה גם על ההתקשרות הכללית בין הצדדים. כאשר דרשה המשיבה את אישור לקוחותיה לתנאי ההזמנה, היא לא הסתפקה בהפניה כללית לתנאים אלא הציגה ב"חלונית קופצת" את עיקרי הסעיף. במסגרת זו ציינה המשיבה במפורש ובבירור כי המזמין מאשר כי כל הסכסוכים בין הצדדים יופנו להליך בוררות שיתקיים בשוויץ.