בפעולתו התובע משמש כקולו של ההמון הדומם, אשר אינו טורח לעמוד על זכויותיו (פסק-דין, תביעות קטנות בת-ים, השופטת רונית אופיר):

העובדות: התובע טען כי הנתבעים שיגרו אליו שתי הודעות פרסומת מוקלטות, באמצעות מערכת חיוג אוטומטית, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי אינו מכיר את הנתבעת וכי מעולם לא מסר לה את פרטיו. הנתבעים טענו, בין היתר, כי מדובר בתובע סדרתי, וכי התובע לא הוכיח שהוא הבעלים של הטלפון. הנתבעת טענה כי היא מפעילה מוקד מכירות טלפוני בו עובדים נציגי טלמרקטינג שיוזמים בעצמם את השיחות ללקוחות בצורה אישית ובאופן ידני.

נפסק: התובע הרים את הנטל להוכחת הזיקה למספר בו התקבלו ההודעות, לאחר שהציג חשבונית מחברת הסלולר. המחלוקת היא האם מדובר בשיחה עצמאית שהוציאה הנתבעת והתקבלה אצל התובע ומהווה משלוח דבר פרסומת, כטענת התובע. או שמא מדובר בהקלטת שיחה כתוצאה מיצירת קשר של התובע עם הנתבעת, כטענת הנתבעת. התובע העיד כי הנתבעת היא זו שהתקשרה אליו מבלי שמסר לה את פרטיו או ביקש כי ייצרו עמו קשר. עדותו שלא נסתרה העבירה את הנטל אל הנתבעת להוכיח אחרת. הנתבעת עמדה בנטל זה. הנתבעת לא הביאה כל ראיה שיש בה כדי להעיד על השארת פרטי התובע אצלה ועל הסכמתו ליצירת הקשר. התובע הרים את הנטל והוכיח כי מדובר בהודעות פרסומת שהתקבלו אצלו מבלי שנתן את הסכמתו לקבלתן. הנתבע 2, בעליה של הנתבעת, מכיר היטב את מערכת שיגור דברי הפרסומת של הנתבעת. לא נטען כי הנתבעת או עובדיה עשו כל שניתן על מנת למנוע את שליחת דברי פרסום ללא הסכמה. יש להטיל עליו אחריות אישית. נקודת המוצא היא שכל אחד מדברי הפרסומת שנשלחו לתובע הוא הפרה עצמאית. עם זאת, מדובר בשתי הודעות. התובע לא הציג כי פנה אל הנתבעת לאחר משלוח דבר הפרסום הראשון. לא די בכך שאין זו תביעתו הראשונה של התובע כדי להוכיח את חוסר תום לבו, שכן אחת ממטרות חוק התקשורת היא לעודד הגשת תביעות יעילות, כך שבפעולתו התובע משמש כקולו של ההמון הדומם, אשר אינו טורח לעמוד על זכויותיו. יחד עם זאת, גם עובדה זו נלקחת בחשבון במאזן השיקולים לקביעת פיצויו של התובע. הנתבעים יפצו את התובע ב-300 ש"ח עבור כל הודעה וסה"כ 600 ש"ח.