הפרסום באתר משרד הבריאות על תקליטן חולה קורונה נהנה מהגנה (פסק-דין, תביעות קטנות אשדוד, השופטת רוני סלע):

העובדות: התובע טען כי נחקר חקירה אפידמיולוגית, שבמסגרתה דיווח כי עבד כתקליטן במסעדה באשקלון. בדיווח שפרסמה הנתבעת באתר המשרד, נכתב כי במסעדה בה עבד שהה מאומת לווירוס הקורונה שעבד כתקליטן. התובע טען כי מאחר ובמסעדה עבד רק תקליטן אחד, היה ניתן לזהותו באופן אישי, ובכך נפגעה זכותו לפרטיות ולסודיות רפואית. הנתבעת טענה כי טענה כי היא פועלת מכוח פקודת בריאות העם וכי חלק מתפקידה הוא לפרסם התראות לציבור, לזמן קצוב, בדבר אתרי חשיפה לחולה קורונה, על מנת לשמור על בריאות הציבור ולצמצם את ההתפשטות וההדבקה של הנגיף. הנתבעת טענה כי הפרסום לא זיהה את התובע וכי עומדות לה ההגנות שבסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות.

נפסק: אין לקבל את התביעה, הגם שיש בפרסום פגיעה בפרטיות התובע. אין מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, והתביעה מצויה בתחום סמכותו העניינית של ביהמ"ש לתביעות קטנות. המדינה אינה פטורה מאחריות בעניין בשל הוראות חוק הנזיקים האזרחיים. אין חולק לעניין חובתה הכללית של המדינה לפקח ולהתריע בדבר חשיפה לחולה מאומת לקורונה. השאלה היא האם בפרסום העובדה כי החולה המאומת שנמצא במסעדה מסוימת באשקלון, במועד הנקוב, הוא "דיג'יי", פגעה הנתבעת בפרטיות התובע. הפרסומים עוסקים בחולה מאומת לקורונה. ברי כי עניינם במצבו הרפואי של אדם. אין לקבל את טענת הנתבעת כי לא פרסמה את שמו ופרטיו של התובע. התובע העיד כי היה התקליטן היחיד במקום וטענתו לא נסתרה. ניתן היה לזהותו בנקל.

מדובר בפרסום בדבר מצבו הרפואי של אדם שיש בו פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות. לנתבעת עומדת ההגנה מכוח סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות. המידע על מקום שהייתו של התובע ועיסוקו בעת האירוע כדיג'יי נמסר על-ידו במסגרת חקירה אפידמיולוגית, שנעשתה מכח הרשאה חוקית בפקודת בריאות העם. אין חולק כי פרסום המידע באתר משרד הבריאות ובמסרונים נעשה כדי לסייע באיתור מי שבא במגע קרוב עם התובע, לשם צמצום התפשטות וירוס הקורונה, סמכות המוקנית לנתבעת מכח הפקודה. בנסיבות אלו, מדובר בפעולה שנעשתה על ידי הנתבעת מכח הרשאה בדין, ועל כן חוסה תחת ההגנה המוענקת למדינה מכח סעיף 13 לחוק לשון הרע, וסעיף 18 (1) לחוק הגנת הפרטיות. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.