אין לצפות מהנתבעת, ששיתפה פוסט של מודעה, לתת קרדיט ליוצר היצירה (פסק-דין, שלום הרצליה, השופט אמיר ויצנבליט):

העובדות: תביעה בטענה להפרת זכות יוצרים וזכות מוסרית בצילום. התובע הוא צלם במקצועו ותביעתו עוסקת בצילום של שחקן הכדורסל טל ברודי כשהוא מניף את גביע אירופה לאלופות. התובע טען כי הנתבעות, המפעילות אתר בתחום הביטוח, פרסמו את הצילום באתר במסגרת מודעה על הרצאתו של ברודי. את המודעה פרסם במקור בנו של ברודי, שביקש לפרסם את הרצאת אביו ואף לשתף את הפוסט שפרסם. כך עשתה הנתבעת 1 באתרה. הנתבעת טענה ששיתפה את המודעה מתוך הערכה לפועלו של ברודי, וללא תשלום. 

נפסק: דין התביעה להידחות. הפרסומים נופלים בגדר ההסכמה שאליה הגיע התובע עם מר טל ברודי בהליך שהתנהל ביניהם. בנוסף, מעשי הנתבעת הם לכל היותר בגדר זוטי דברים. הדיון ייצא מנקודת הנחה שלתובע זכות יוצרים וזכות מוסרית בצילום. התובע הגיש נגד ברודי ונגד בנו תביעה בטענה להפרת זכויותיו בצילומים בהם מופיע ברודי, לרבות במודעה בה עוסק הליך זה. התביעה הסתיימה בהסכמה ונקבע כי הצדדים יהיו רשאים לעשות באופן הדדי שימוש אישי בתמונות, ללא כל תשלום. הנתבעת טענה כי אותה הסכמה מכשירה את השיתוף של המודעה. פרשנות ההסכמה כאמור היא כי בגדר אותו "שימוש אישי", רשאי ברודי להשתמש בצילומים לקידום הרצאה אישית שלו. בכלל זאת, גם רשאי ברודי לפרסם את אותה מודעה וכך עשתה הנתבעת כששיתפה את המודעה.

סעיף 52 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, קובע כי הוראות פקודת הנזיקין יחולו על הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, שכן היא עוולה אזרחית. בכך מחיל החוק, בין היתר, את ההוראה בדבר "מעשה של מה בכך" הקבועה בסעיף 4 לפקודת הנזיקין, הידועה גם כהגנת זוטי דברים. בתי המשפט הכירו בתחולת הגנת זוטי דברים גם בדיני הקניין הרוחני. לא די בכך שהנזק שנגרם לתובע הוא פעוט או שנזקו לא הוכח על מנת לקבוע שקיימת תחולה להגנת זוטי דברים, שכן לשם כך נועדו הפיצויים בלא הוכחת נזק. טענות התובע הן ללא יותר ממעשה של מה בכך.

האמור לעיל יפה גם לעניין טענות התובע להפרת זכותו המוסרית בצילום. נסיבות העניין הן כאלו שבהן לא הייתה חובה על הנתבעת לציין את שמו של התובע כצלם. התובעת שיתפה את המודעה שמכילה את התצלום לאחר שראתה שפרסם אותה בנו של ברודי, שביקש לשתפה. היא יכולה הייתה באורח סביר להניח כי בנו של ברודי הוא בעל הרשאה לפרסם את המודעה כפי שהיא, ומבלי שמופיע בה שם הצלם. בנסיבות העניין לא מצופה מהנתבעת, כמי ששיתפה באינטרנט באורח תמים ביותר פוסט של מודעה, לתת קרדיט ליוצר היצירה, מקום שבו נראה שהמקור הוא מורשה לפרסם את המודעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 15,000 ש"ח.