אין לקבל את הטענה כי יש לבצע הסרה נפרדת בדוא"ל ובמסרונים (פסק-דין, תביעות קטנות קריות, השופט צבי כוחן):
העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שיגרה אליה 27 הודעות פרסומת, בדוא"ל ובמסרונים, תוך הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ולמרות בקשותיה להסרה. הנתבעת, המשווקת טובין בתחום הקפה לשימוש ביתי ועסקי, טענה כי התובעת הסכימה לקבלת המסרים וכי ביקשה להסיר עצמה שלא באמצעות מנגנון ההסרה המקובל.
נפסק: הכלל הבסיסי אוסר על מפרסם לשלוח דבר פרסומת לנמען, מבלי שנתן הסכמה מפורשת לכך, בכתב. משניתנה הסכמת הנמען לקבלת הפרסומות, יש באפשרותו להודיע למפרסם על רצונו לחדול מלקבל הודעות פרסומת. הודעת סירוב לקבלת פרסומות תהיה בכתב או באותו אופן בה התקבלה הפרסומת, כשבידי הנמען הבחירה בדרך העברת הודעת הסירוב. המפרסם נדרש אמנם להעמיד דרך "פשוטה וסבירה" למשלוח הודעות סירוב, אך זאת מבלי לגרוע מזכותו של הנמען לשלוח את ההודעה בדרך המתאימה לו. השימוש בזכות זו, כשימוש בכל זכות משפטית, צריך להיעשות בתום-לב.
אין חולק כי התובעת היא זו שיזמה את הפנייה הראשונית לנתבעת והתעניינה לגבי מוצריה. אין לקבל טענת התובעת ולפיה במסגרת פנייתה האמורה לנתבעת לא נתנה הסכמתה לקבלת מידע פרסומי. אין לקבל את טענות הנתבעת כי דרכי ההסרה שלה מקבלת תוכן שיווקי דורשות לבצע פעולה בשתי פלטפורמות תקשורתיות שונות, האחת, במשלוח הודעת "הסר" ב-SMS והשנייה בלחיצה על כפתור "הסר" בדוא"ל. הנתבעת שלחה לתובעת 12 הודעות מייל, ועוד 3 הודעות SMS ביודעין, לאחר המועד הקובע לעניין הודעת הסירוב. סה"כ 15 הודעות בניגוד להוראות הסעיף ותכלית החוק, ובכך עוולה ביודעין כלפי התובעת.
בעת קביעת הפיצוי ובנוסף לשיקולים האחרים, יש לתת את הדעת לשאלת תום לבה של התובעת, בהיותה "תובעת סדרתית" של תביעות ספאם כנגד מפרסמים. לעובדה זו יש השלכה על התביעה, שכן התובעת הגישה אותה בחלוף למעלה משנה מהמועד בו ביקשה הסרה. ניסיונה הרב והעשיר של התובעת בתביעות ספאם חייב אותה לשלוח את מכתב ההתראה לנתבעת כבר בסמיכות זמנים למועד זה ועם קבלת הודעות המייל הראשונות מהנתבעת, שהגיעו אליה לאחר המועד הקובע, כחלק מחובת הקטנת הנזק החלה על התובעת. מנגד, אין לקבל הטענה לחוסר תום לב לעניין אי הסרה באמצעות לחיצה על כפתור "הסר". הנתבעת תפצה את התובעת ב-200 ש"ח לכל אחת מ-15 ההודעות וסה"כ 3,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 500 ש"ח.