אמזון פונה באופן מכוון ומקוון לצרכנים ישראלים והדיון בייצוגית ייערך בישראל (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופט רמי חיימוביץ):

העובדות: בקשת המשיבה (אמזון) לביטול היתר המצאה מחוץ לגבולות המדינה שניתן למבקש, וזאת במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. בבקשת האישור טען המבקש כי בחלק מהעסקאות המשיבה מציגה מחיר בדולרים ולא בש"ח וכי בעסקאות אלו היא גובה שער המרה גבוה מהשער היציג, בניגוד לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. המשיבה היא תאגיד זר ולמבקש ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בבקשתה לביטול היתר ההמצאה טענה המשיבה שבהסכם השימוש נקבע כי מחלוקות יתבררו בבוררות מקוונת, לפי דין מדינת וושינגטון בארה"ב, וכי המשתמשים ויתרו על אפשרות להגיש תובענה ייצוגית נגדה. המשיבה טענה עוד כי לפי הלכת בן חמו [רע"א 5860/16] היה על המבקש להגיש את תביעתו לפי דין וושינגטון או להגיש חוו"ד שתוכיח כי מדובר בדין זר מקפח. המבקש טען כי המשיבה בחרה לפנות במכוון לציבור הישראלי ולכן יש לברר תביעות צרכניות נגדה לפי חוק הגנת הצרכן הישראלי, שלא ניתן להתנות עליו.

היועמ"ש הגיש עמדה המצדדת בהחלת חוק הגנת הצרכן על עסקאות צרכניות מקוונות מסוג זה. בין לבין ניתנו גם ההחלטות בעניין גל [רע"א 7470/20], טרוים מילר [רע"א 1901/20] ואשל [רע"א 8160/20].

נפסק: הבקשה לביטול היתר המצאה נדחית. נוכח פנייתה המכוונת והמקוונת של אמזון לצרכנים ישראלים, באתר בעברית, לא ניתן לקבוע בשלב זה שאין לצרכנים הישראלים עילת תביעה לפי חוק הגנת הצרכן. אמנם מתעוררות שאלות כבדות משקל, לרבות בנוגע לתנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים ולהשלכות חוק הגנת הצרכן על מודל הפעילות של המשיבה בישראל, אך המקום לדון בהן הוא במסגרת בקשת האישור, ואולי אפילו בהליך עצמו, ואין מקום למנוע מבית המשפט בישראל לדון בתביעה העוסקת בציבור רחב של צרכנים ישראלים רק משום שהמשיבה היא תאגיד זר. התובענה עוסקת בסוגיה צרכנית ייחודית לציבור הישראלי, שכן המרה מדולר ארה"ב לשקל חדש רלוונטית בעיקר וככל הנראה רק לצרכנים ישראלים.

המשיבה סוחרת מול הציבור הישראלי בהיקפים גדולים, ובשנת 2019 אף הצהירה באופן מפורש על כניסתה לשוק הישראלי. ההתקשרות מול המבקש וצרכנים נוספים אף נעשית באתר בעברית, וסוגיית שער ההמרה מדולר ארה"ב לשקל ישראלי היא בת משמעות לציבור הישראלי בלבד. בנסיבות אלו אין לשלול מראש, כבר בשלב ההמצאה, כי הדין שיחול על העסקה הוא חוק הגנת הצרכן הישראלי, שהוא חוק קוגנטי. המשיבה אולי אינה פועלת בישראל באופן פיזי, אך מאחר והמסחר ברשת האינטרנט הוא במרחב וירטואלי ואינו כבול למיקום גאוגרפי מסוים, יש לראות בעסקאות שעושה אדם בישראל עם תאגיד בינלאומי הפונה לציבור הישראלי, כעסקאות שנעשו בישראל ושתוצאותיהן קורות בתחום המדינה.

כאשר תושב ישראל מתקשר עם תאגיד בינלאומי הפונה לישראלים אין מדובר בהתקשרות אקראית עם תושבי ישראל אלא בפניה מכוונת ומודעת אליהם, וברור לשני הצדדים כי השפעת ההתקשרות בעולם הגשמי (תוצאות הפרת החוזה) צפויה להיות בישראל. עסקאות בין אדם בישראל ותאגיד בינלאומי הפונה לציבור הישראלי מקימות אפוא, ככלל, ולמעט חריגים, עילת המצאה בישראל שכן התאגיד הזר פנה במכוון לאדם בישראל, במקרה הנוכחי בעברית, והצרכן או המשתמש הוטעה או נפגע בישראל, ולכן קיימת עילת המצאה. ההסכם בין אמזון ובין לקוחותיה הוא חוזה אחיד. בחוזה האחיד שניסחה אמזון נשללה מהמשתמשים אפשרות לתבוע אותה בתביעה ייצוגית, ודי בכך כדי להבחין בין מקרה זה להלכת בן חמו. לא ניתן לשלול, בשלב זה, שסעיף ה-disputes הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד, כלומר שקיימת עילת תביעה לפי הדין הישראלי.

לא כל התקשרות של צרכן ישראלי עם חברה זרה מצדיקה החלת החוק הישראלי או ביטול של תניית דין מוסכם. ראוי להבחין בין התקשרות שהיא חלק ממודל כללי בינלאומי שהצרכן הישראלי משתמש בו באופן אקראי, ובין פנייה מכוונת לציבור הישראלי (טירגוט הצרכן הישראלי). אמזון היא אמנם חברת סחר גלובאלית, אך היא פונה באופן מכוון לצרכן הישראלי והסוגיה הצרכנית המתבררת – המרת המטבע מדולר לש"ח – אינה חלק מפעילותה הכללית והבינלאומית אלא פעולה רלוונטית לציבור הישראלי בלבד. בנסיבות אלו, שלילת הגנות הדין הישראלי היא תנאי בחוזה אחיד המגן על האינטרסים של הספק מעבר למה שנתפס כראוי ולכן הוא נחשב למקפח.