הנתבעת כינתה את התובעת "חיילת נאצית" בקבוצת פייסבוק, על רקע מחלוקת בנושא שימוש בריטלין (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת עדי ניר בנימיני):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת הגיבה להודעה שנשלחה בקבוצת פייסבוק ששמה "הפרעות קשב וריכוז ללא ריטלין". הנתבעת הגיבה בחריפות לדברי התובעת ואף השתמשה בביטוי "גלגול של חיילת נאצית". התובעת טענה כי הפרסום גרם לפגיעה בכבודה ושמה הטוב. הנתבעת טענה כי לא הייתה לה כוונה לפגוע בשמה הטוב של התובעת וכי הפרסום מתייחס לתוכן דבריה, אליהם מתנגדת הנתבעת התנגדות אידיאולוגית חריפה, ולא לתובעת עצמה אותה אינה מכירה כלל. הנתבעת התנצלה על השימוש במילה "נאצית" במהלך הדיון. 

נפסק: פרסום בפייסבוק הוא פרסום לצורך חוק איסור לשון הרע. הדעה הרווחת בפסיקה היא שיש לנקוט בגישה מצמצת בהטלת חבות משפטית בגין קללות וגידופים, ולהיזהר מלהפוך את ביהמ"ש לזירת התגוששות בין צדדים במקרים אלו. עם זאת, ישנם מקרים בהם יש לקבוע שביטוי הוא בגדר לשון הרע, גם כעניין של מדיניות משפטית. מקרה זה הוא דוגמא לכך. בפסיקה נקבע לרוב כי שימוש במונחים הקשורים לנאצים ולאידאולוגיה הנאצית מהווים לשון הרע. הגם שהנתבעת טענה כי לא היתה לה כוונה ליחס לתובעת עצמה תכונות ומאפיינים הקשורים לאידיאולוגיה הנאצית, אלא רק לדעות שהתובעת אוחזת בהן, אין ספק שהנתבעת עשתה שימוש בתיבת המילים "חיילת נאצית" בהתייחסות ישירה לתובעת עצמה, תוך תיוג והפניה לשם התובעת במפורש. אדם סביר שנחשף לביטוי יבין כי הוא מתייחס לתובעת ומבקש לייחס לה תכונות בעלות קונוטציה שלילית המקושרות עם המונח "חיילת נאצית". לפיכך, נקבע כי הנתבעת פרסמה לשון הרע על התובעת.

הנתבעת טענה כי עומדת לה הגנת תום הלב בשל המחלוקת האידיאולוגית העמוקה עם התובעת. אין לקבוע באופן גורף כלל שונה להחלת הגנת תום הלב כאשר מדובר בביטוי ברשת חברתית, אולם האיזונים והשיקולים שיש לשקול שונים ומשתנים לנוכח המאפיינים הייחודיים שיש לפרסום ברשתות החברתיות. לא ניתן להחיל את אותו הרף ואותם האיזונים שנשקלים כאשר מדובר בפרסום שנעשה בדרכים המסורתיות, ויש להתאימם לעידן החדש בו אנו מצויים. אולם אין ללמוד מכך כי הדבר מעניק חסינות או רף גבוה יותר למפרסם ברשת החברתית. ישנם מקרים בהם דווקא אופי הפרסום בפלטפורמה זו יביא למסקנה כי יש להחמיר עם המפרסם. מנגד, ישנם מקרים אחרים שבהם נסיבות הפרסום ברשת החברתית יובילו למסקנה כי עומדת למפרסם הגנה, שיתכן שלא הייתה עומדת לו בפרסום בדרך מסורתית. הגנת תום הלב אינה עומדת לנתבעת. הנתבעת תפצה את התובעת ב-3,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 500 ש"ח.