ידוע כי בדרך כלל הודעות דוא"ל שנשלחות גם מגיעות ליעדן (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט גלעד לובינסקי זיו):
העובדות: התובע, שהיה בעבר סטודנט והשתמש בתיבת דוא"ל של האוניברסיטה, טען כי הנתבעת, חברה העוסקת בתחום ההפקות, שלחה לו 24 הודעות דוא"ל בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע הצטרף למועדון הלקוחות שלה לאחר שרכש ממנה כרטיסים למופע. התובע טען כי שלח לנתבעת בקשת הסרה בהודעת דוא"ל חוזרת, אך כי הנתבעת המשיכה לשגר אליו הודעות. הנתבעת טענה כי לא קיבלה את ההודעה.
נפסק: הנתבעת לא חלקה על כך כי הודעותיה הן "דבר פרסומת" לפי החוק. לפיכך, חלות עליהן הוראות סעיף 30א לחוק, לרבות החובה כי בכותרת ההודעות תופיע המילה "פרסומת". הנתבעת לא מילאה את דרישה זו והפרה בכך את החוק. התובע לא הכחיש כי נתן הסכמה לנתבעת, אך ציין כי אינו זוכר זאת. בהתחשב בפלט המחשב שהציגה הנתבעת יש לקבוע במאזן הסתברויות שהתובע הסכים כי הנתבעת תשלח לו דברי פרסומת וממילא התובע דרש פיצוי רק עבור ההודעות שנשלחו אליו לאחר משלוח הודעת הסירוב. התובע הוכיח במאזן הסתברויות כי שלח הודעת סירוב לנתבעת וכי זו נתקבלה אצלה. כתובת הדוא"ל אליה נשלחה הודעת הסירוב, אותה הציג התובע, היא כתובת דוא"ל פעילה שהנתבעת משתמשת בה ושבאמצעותה נערכות פניות לנתבעת. חובה היה על הנתבעת לבדוק את הדברים כראוי ולעשות מאמץ על מנת להציג ראיות מתאימות לכך שההודעה לא הגיע לידיה (וידוע כי בדר"כ הודעות דוא"ל שנשלחות גם מגיעות ליעדן). הדברים לא נעשו.
כאשר דבר פרסומת נשלח בדוא"ל, הנמען רשאי ליתן את הודעת הסירוב באמצעות הודעת דוא"ל מטעמו. הדרך של מתן הודעת סירוב באמצעות לחיצה על "לינק הסרה" כלל אינה נזכרת בחוק; ואף אם הייתה נזכרת, הרי שההוראה קובעת כי אופן מסירת הודעת הסירוב נתונה לבחירתו של הנמען. התובע העיד כי הסיבה שלא לחץ על לינק ההסרה הוא חשש מוירוסים ומתוכנות זדוניות. אין סיבה שלא לקבל את דברי התובע. אין מקום לקבוע שהעובדה שהתובע בחר לשלוח את הודעת הסירוב באמצעות הדוא"ל - באותה הדרך שבה נשלחו אליו דברי הפרסומת - מהווה שימוש בזכות בחוסר תום לב. גם אם קיימת לתובע אפשרות טכנית לבצע פעולה אקטיבית נוספת במערכת הסינון של האוניברסיטה, שתבטל את ההוראה הקודמת שנתן כך שהודעות הנתבעת ישובו ויסווגו כספאם ולא יגיעו לתיבת הדוא"ל שלו - הרי שברור כי אין בכך כדי לגרוע מזכותו למסור הודעת סירוב לנתבעת בהתאם לחוק. הנתבעת תפצה את התובע ב-9,000 ש"ח ותישא בהוצאותיו בסך 3,500 ש"ח.