תביעת לשון הרע מצד אנשי תקשורת ששיתפו את הציבור בהיותם משפחת אומנה לפעוט (פסק-דין, שלום ת"א, השופט רונן אילן):

העובדות: תביעת לשון הרע, לפיצוי עבור שני פרסומים ובהם ביקורת וביטויי גנאי בקשר עם התנהלות התובעים כמשפחת אומנה לפעוט. התובעים, בני זוג ואנשי תקשורת מוכרים, שיתפו את הציבור בפרטים על הליכי קבלתם להיות משפחת אומנה. הנתבעת פרסמה שתי הודעות ובהן תמיכה בפרקליט האם הביולוגית של הפעוט ולצד זאת גם ביקורת על התנהלות התובעים, תוך התייחסות לענייניהם האישיים ובביטויים בוטים. 2 הפרסומים זכו לתגוביות רבות, חלקן תוך שימוש בביטויי גנאי קשים כלפי התובעים. הנתבעת טענה להגנתה כי מדובר בתביעת השתקה, כי אין בדברים משום לשון הרע, וכי ככל ויש כזו עומדות לה הגנות חוק איסור לשון הרע.

נפסק: הנתבעת לא הציגה כל ראיה, אפילו לכאורה, לתמיכה בטענה ל"תביעת השתקה". סכום התביעה עבור שני פרסומים (150,000 ש"ח) איננו נראה כמופרז. ראיות לפערי כוחות גדולים לא הוצגו. אפילו ראיות להגשה סיטונית של תביעות מצד התובעים וכלפי אלו שמטיחים בהם ביקורת – לא הוצגו. הטענה נדחתה. התובעים הם אנשי תקשורת והפרסומים נשוא התביעה עוסקים בהיותם משפחת אומנה לילד - סוגיה שהתובעים עצמם מצאו לשתף בה את הציבור. מצב זה מגדיל את משקלו של "חופש הביטוי" בבחינת טענות התובעים. יש לקבל את טענת התובעים להוצאת לשון הרע כלפיהם בחלק מפרסומי הנתבעת. הנתבעת לא הציגה ולו ראיה אחת לרפואה לביסוס כל אותן אשמות קשות ובוטות שהטיחה בתובעים. יש לדחות את טענת הנתבעת כי עומדות לה הגנות החוק. לא נמצאה "כוונה לפגוע" בפרסומים. הנתבעת תפצה את התובעים ב-25,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.