ת"א 58560-09-19 לוין נ' הירש

אולי יעניין אותך גם

תביעת לשון הרע על הכפשת עיתונאי ברשת כתגובה לידיעה עיתונאית (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אריאל צימרמן):

העובדות: תביעת לשון הרע שעניינה בטענה למסע פרסום מתמשך שהנתבע, עו"ד, יזם ברשת נגד התובע, עיתונאי וחוקר (עורך האתר News1), כתגובת נקם נטענת לידיעה עיתונאית של התובע על הנתבע וסכסוך משפטי אחר בין השניים. לפי הנטען הפרסומים נעשו בעמוד הפייסבוק של הנתבע, בעמודי פייסבוק נוספים ובאתר ייעודי. 

נפסק: התביעה התבססה גם על עילה של פגיעה בפרטיות, אולם אין בפרסומים חשיפה כלשהי על ענייניו הפרטיים של התובע ובוודאי שלא פגיעה בצנעת הפרט (למשל, העובדה שהתובע גרוש היא נחלת הציבור). לשון הרע - הנתבע הכחיש כי מדובר ב"פרסום" וטען כי משום שמדובר בפרסום ברשת, התובע לא הוכיח כי אחר זולתו נחשף לפרסומים. הפרסום מתקיים. שלושת עמודי הפייסבוק של הנתבע הם בכתב וחשופים לציבור. פעולה ישירה של כתיבת "סטטוס" או "פוסט" ברשת החברתית היא פרסום כמובנו בחוק, ועל כן עשויה להקים עילה לתביעה ככל שיש בו משום לשון הרע. רצף פרסומים, אפילו הם קרובים בעניינם ובמועדיהם, הם עדיין פרסומים נפרדים, גם אם יהיה בזיקה ביניהם למנוע את ההתייחסות אליהם כנפרדים לחלוטין לצורך קביעת הפיצוי בגינם, או את הצורך לבוחנם אחד לאחד לצורך הדיון המשפטי. העובדה שהפרסומים באו במספר מסגרות נפרדות של דפי פייסבוק ואתר הנתבע, אך מדגישה כי מדובר בפרסומים נפרדים.

ביחס לכל פרסום ופרסום, שכל אחד מהם כולל גידוף, ביזוי והשפלה של התובע, יש משום לשון הרע. יש בדברים כדי להשפיל את התובע, לעשותו מטרה לשנאה או בוז, ויש בהם להיכנס להגדרת "לשון הרע" שבחוק איסור לשון הרע. לנתבע לא עומדות ההגנות של אמת דיברתי, פרסום לשם הגנה על עניין אישי כשר, או ביקורת על יצירה שהתובע פרסם. הגנת תום לב אינה עומדת לנתבע, ואפילו היה נמצא כי עמדה לו הגנה זו – היא נשללת נוכח תוכן הפרסומים, הרבים מספור וקשים מנשוא. אין לנתבע כל הגנה בלשון הרע. שעה שמדובר בשטף פרסומים רצופים של הנתבע, המתאחדים לבסוף כדי נחשול שאותו דחף על מנת שיתמוטט על ראשו של התובע, אין להידרש לניתוח באזמל של מנתחים של כל מילה וכל ביטוי שבפרסומים אלה. 

פרסומי הנתבע הוסרו. כוונתו של הנתבע לפגוע בתובע היא מוצהרת ממש ומדובר במספר רב של פרסומים. עם זאת, כאשר מדובר בשטף של פרסומים, סמוכים מאד בזמנם, ועניינם אחד – הכפשתו של התובע בכל דרך, הרי שלא ניתן להתייחס אליהם בנפרד ולעסוק בהכפלות פיצוי מלאכותיות. הנתבע יפצה את התובע ב-100,000 ש"ח ויישא בהוצאות בסך 46,800 ש"ח וכן בסכום נוסף של 10,000 ש"ח.