טענת הנתבעת לאחריות חברת הפרסום אינה הגנה ממשית (החלטה, תביעות קטנות חיפה, השופטת קרן מרגולין-פלדמן):

העובדות: בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר התייצבות והגנה, שעניינו במשלוח דברי פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982. הנתבעת העלתה טענות לעניין ההמצאה וכן טענה כי בפיה טענות המצדיקות את ביטול פסק הדין, שכן לטענתה לא שלטה ברשימת התפוצה אליה נשלחו מסרוני הפרסומת וכי יש להפנות את הדרישה לחברת הפרסום שבה נעזרה. המשיב (התובע) התנגד לבקשה.

נפסק: דין הבקשה להידחות. התובע ביצע המצאה כדין. ממילא, אין בפי הנתבעת כל טענת הגנה של ממש המצדיקה פתיחת שערי ביהמ"ש לפניה, וזאת אף בדיון בבקשה לפי שיקול הדעת המסור לביהמ"ש בעניין זה. טענת ההגנה של הנתבעת היא כי חברת פרסום שהעסיקה היא שערכה את רשימת התפוצה בה נכלל התובע והיא שעוולה כלפיו במשלוח הודעות פרסומת ללא הסכמה מראש. הנתבעת טוענת כי לא שלטה ברשימה ובדיוור, אך דומה כי אינה מכחישה כי אמנם נשלחו הודעות פרסומת ללא הסכמה מראש. מדובר ב-20 הודעות, כולן ללא המילה "פרסומת" בכותרת ההודעה, חלקן נושאות מפורשות את שמה של הנתבעת וחלקן מכילות קישור לאתר הנושא את שמה. כל ההודעות מכילות קישורים זהים ובכולן נטען להטבות אצל הנתבעת. נדמה כי לאור הגדרת המונח "מפרסם" אין מדובר בטענת הגנה.