בג"ץ מחק עתירות נגד המאגר הביומטרי (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים הנדל, עמית ואלרון):

העובדות: עתירות נגד המאגר הביומטרי שהוקם מכוח חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע-2009. הסוגיה המרכזית שעולה בהליך היא יחס ה"עלות-תועלת" של ההסדר בחוק. העותרים טענו כי הקמת המאגר נועדה למנוע בעיה שלא ברור כלל אם היא קיימת או משמעותית. בד בבד, העותרים סבורים כי הפגיעה בפרטיות שתיגרם אם מידע ידלוף או ייגנב מהמאגר הביומטרי עלולה להיות עצומה. 

נפסק: אין לקבל בשלב זה את טענת העותרים. העותרים לא הניחו עדיין תשתית עובדתית המצדיקה את הסעד החריג של ביטול חקיקה. המשיבים הציגו את התשתית הרעיונית וההשוואתית לחשש מפני הרכשה כפולה, ומנגד לא הוצג בסיס המאפשר לקבוע כי מעשי זיוף ומרמה מעין אלה לא היו ולא עתידין להיות. ניתן לצפות שעם המעבר למסמכי זיהוי ביומטריים באופן מלא, ניתן יהיה להעריך טוב יותר את החששות והסיכונים שייווצרו בהקשר זה. הדוחות השונים שהוגשו מעת לעת תומכים לכאורה דווקא בטענות המשיבים בכל הנוגע לסידורי האבטחה של המאגר הביומטרי, ולמצער אינם מלמדים על התממשות החששות שהעלו העותרים בדבר דליפת מידע מהמאגר. הסעד המתאים בנסיבות העניין הוא מחיקת העתירות תוך שמירת טענות הצדדים ואפשרות להגיש עתירה חדשה בעתיד. עסקינן בסוגיות טכנולוגיות מורכבות, ומה שנראה היום כמצוי במרחק של עשרות שנים, יכול להפוך מחר לאפשרות ממשית ומידית. הדבר מצדיק מידה של זהירות בכל הנוגע להכרעה סופית בעתירות.