יוסרו פרסומים פוגעניים ברשתות החברתיות כלפי ד"ר שרון אלרעי פרייס (החלטה, שלום ת"א, השופט טל חבקין):

העובדות: בקשות למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. המבקשת מכהנת כראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. המשיבה היא פעילה חברתית הפועלת כלוביסטית ואשת יחסי ציבור. המבקשת טענה כי המשיבה פרסמה אלפי פרסומים פוגעניים בטוויטר ובפייסבוק, הנושאים אופי אישי ומשתלח כלפיה וכלפי בני משפחתה. המבקשת אף הגישה תביעת לשון הרע נגד המשיבה. את הבקשות הנוספות הגישה המשיבה כלפי המבקשת ופרקליטת מחוז ת"א, בטענה כי הן עושות שימוש לרעה בכוחן השלטוני.

נפסק: דין הבקשה להתקבל. החוק נועד למנוע הטרדה של אדם אחד כלפי אדם אחר, כשהדגש מושם על הטרדה בעלת אופי מאיים, כזו הפוגעת בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם, או מקימה חשש לפגיעה בהם. הפסיקה החילה את החוק על הטרדות שמקורן בפרסומים ברשתות חברתיות. לנוכח תכלית החוק, לא כל פרסום הפוגע בשמו הטוב או בשלוות חייו של אדם יבוא בגדר "הטרדה מאיימת". יש למתוח את קו הגבול בין פרסום לשון הרע, אשר אף שעלול לפגוע, לעתים באופן אנוש, בשמו הטוב של אדם, להכפישו ולעשותו ללעג, אין הוא בא בגדר הטרדה מאיימת, לבין פרסום הנושא אופי מאיים ומטריד עד שיש מקום לאסור אותו בצו מכוח החוק. חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת אינם כוללים בחובם את הזכות להפריע את שלוות חייו של אדם באמצעות פרסומים פוגעניים, חוזרים ונשנים, בכמות ובאיכות, הפוגעים בפרטיותו ובבני משפחתו.

אכן, ביקורת כלפי עובדי ציבור היא לגיטימית ואף חיונית בחברה דמוקרטית. אולם לדרך השמעת הביקורת יש גבולות אשר אין לאפשר את פריצתם. אין חולק כי המשיבה פרסמה על המבקשת, על בני משפחתה, ובמיוחד על בנה הקטין, שורה ארוכה של פרסומים תכופים, פוגעניים ומטרידים. הפרסומים נעשו בטוויטר ובפייסבוק ותפוצתם הייתה רחבה. המשיבה ביקשה ליצור באמצעותם תכונה שמטרתה לנגח את המבקשת על רקע עמדתה המקצועית בנושא החיסונים. המשיבה קראה לפעולה על בסיס פרסומים אלה, ואין ספק שמטרתם לפגוע בתפקודה ובשגרת חייה התקינה של המבקשת. פרסומים אלה פוגעים בפרטיות של בני משפחתה של המבקשת, שאינם אנשי ציבור. יש בהם כדי לפגוע בשלוות חייה של המבקשת ושל בני משפחתה. תכליתם הברורה היא לנסות להניא את המבקשת מלבצע את תפקידה. היקף הפרסומים, תדירותם, תכנם, ומידת האינטנסיביות שלהם עולים כדי הטרדה מאיימת כהגדרתה בחוק. יש מקום למנוע אותם.

סעד של צו מניעה כלפי עתיד יש לתת. האם יש מקום להורות על הסרת פרסומים קיימים הצופים לכאורה פני עבר? יש מקום לסעד כזה במקרה זה. אין פרסום ברשתות החברתית במרשתת כפרסום מודפס בלבד. הרשת החברתית היא "חיה". כל "ציוץ מחדש" מקפיץ פרסום קודם ומעורר אותו. הוא עלול להותיר את הדיון בעינו, להחזירו לסדר היום ולעורר תהודה כל פעם מחדש. כל עוד הפרסומים על כנם, ההטרדה המאיימת תיוותר, לבטח בטווח הקרוב. כל עוד הפרסומים לא הוסרו, פרטיות המבקשת ובני משפחתה מופרת ושלוות חייהם נפגעת. על כן יש מקום להורות על הסרת הפרסומים שפורסמו בפרק הזמן של שישה חודשים שקדמו להגשת הבקשה ולא מעבר לכך. בקשותיה של המשיבה נדחו.