המחוקק הפקיד בידי 'משוגעים לדבר' את מיגור התופעה הבלתי רצויה של משלוח הודעות ספאם (פסק-דין, תביעות קטנות ראשל"צ, השופט מוטי פירר):

העובדות: התובע הוא רופא במקצועו. הנתבעת 1 היא חברה בתחום הנדל"ן והנתבע 2 הוא בעל מניות בה. התובע טען כי הנתבעים שיגרו אליו 6 מסרונים פרסומיים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ללא הסכמתו וללא אפשרות למשלוח הודעת סירוב. דברי הפרסומת שוגרו באמצעות חברת טלזר 019. התובע טען בנוסף כי הנתבעים הפרו את הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. הנתבעים טענו כי לא הם שיגרו את דברי הפרסומת וכי גורמים שונים זממו להציפם בתביעות ספאם.

נפסק: הנתבעים עונים להגדרת "מפרסם" ללא ספק, אולם האחריות לפי סעיף 30א מוטלת על הגורם המשגר את דבר הפרסומת. לפיכך, ככל ויוכח שמי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת, או שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו - לא שיגר את דבר הפרסומת - לא תוטל עליו אחריות. המחלוקת בין הצדדים מתמצה בשאלה העובדתית של האם הנתבעים הם ששיגרו את דבר הפרסומת. ככל והתשובה לשאלה אינה ודאית, היא תוכרע לפי מאזן הסתברויות. מקום בו הנתבעים, שלטובתם ובעבורם לכאורה נעשה הפרסום, מכחישים את עצם שיגור ההודעות, עליהם מוטל הנטל להוכיח כי לא שיגרו את ההודעות. עלה בידי התובע לשכנע במידה הנדרשת כי הנתבעים אחראים לשיגור דברי הפרסומת. אפשרות זו מתקבלת על הדעת יותר מגרסת הנתבעים כי גורם עלום שם ולא ידוע מפרסם על חשבונו את עסקם בלא הסכמתם וידיעתם. אכן מדובר בתובע אשר שם לו למטרה להילחם בתופעת הספאם והוא אכן מעורב בתביעות רבות, אולם אין רע בכך כשלעצמו, כל עוד לא הוכח כי התובע פעל שלא כדין. ניתן אף לומר כי המחוקק, בכוונת תחילה, הפקיד בידי 'משוגעים לדבר' את מיגור התופעה הבלתי רצויה של משלוח הודעות ספאם. הנתבעים יפצו את התובע ב-6,000 ש"ח.