הנתבעים, כמנהלי קבוצת פייסבוק, היו אמונים על הסרת פרסומים פוגעניים מרגע שנעשית אליהם פנייה על ידי הנפגע (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אביים ברקאי):
העובדות: תביעת לשון הרע בעקבות סדרת פרסומים של הנתבעים על התובע, בקבוצת פייסבוק בשם "מרימים את טבריה מהקרשים". התובע, חבר מועצת העיר טבריה, התייחס בתביעתו ללמעלה מ-25 פרסומים שונים. הנתבע 1 הוא ראש עיריית טבריה לשעבר. הנתבע 2 הוא אחיו של הנתבע 1 והנתבעת 3 היא רעייתו של הנתבע 2. התובע טען כי הנתבעים 2-3 מנהלים את העמודים הרלבנטיים, יחד עם הנתבע 1. הנתבעים טענו, בין היתר, כי התביעה נועדה לחבל בסיכויי הנתבע להתמודד לתפקיד ראש עיריית טבריה.
נפסק: יש לקבל את התביעה בחלקה. הפרסומים עולים כדי לשון הרע. ממקרא הפרסומים עולה תמונה חד משמעית כי אלו נועדו כדי להכפיש את שמו של התובע, לבזותו ולגרום לו ללעג. הרושם המתקבל ממקרא הפרסומים הוא שהתובע מוצג כאיש מושחת שמועל בכספי הציבור ומתעשר על חשבונם. הפרסומים מייחסים לתובע האשמות פליליות וביניהן, האשמות חמורות של שיתוף פעולה בזיוף מסמכים והונאה. קשה להתעלם מהיקף הפרסומים המכפישים ולא רק מתוכן הפרסום שמדבר בעד עצמו. אין מדובר בפרסום אקראי אליו השתרבבה מילה מכפישה כזו או אחרת. מדובר במעשה מחושב של רצף פרסומים שנועד להכות פעם אחר פעם בתובע. משכך הפרסומים הם לשון הרע.
אכן הדיון בתביעות לשון הרע בכל הקשור לאנשי ציבור שונה מדיון בתביעות בהן הצדדים אינם נושאים תפקיד ציבורי. גם דמם של אנשי ציבור אינו מותר לפגיעה והכפשה ואולם הציפיה היא שעורם יהיה "עבה יותר". לצד זאת, הגדרתו של אדם כאיש ציבור אינה משום תעודת הכשר להשתלחויות בו ואינה בגדר תניית פטור לכל עוולה נזיקית שתיעשה כנגדו. אין חולק שהפרסומים אכן פורסמו. הפרסום נעשה בקבוצת הפייסבוק ונצפה ע"י צדדים שלישיים. הביטויים לא נהנים מאחת החסינויות הקבועות בחוק. הנתבעים לא הצליחו להוכיח אמת בפרסום. לנתבע 1 לא עומדת כל הגנה שבדין.
אשר לאחריות הנתבעים 2-3 לפרסומים: נעשתה פנייה מקדימה בכתב לנתבעים ואלו בחרו שלא להסיר ולו פרסום אחד. אין מדובר בנתבעים תמימים שמצאו עצמם משורבבים למאבקי הנתבע 1. ניתנה לנתבעים אפשרות לתקן את העוולה או לכל הפחות ששחרר עצמם מהעוולה באופן שימחקו את הפרסומים והם לא עשו כן. הנתבעים 2-3 לא היססו להמשיך לשמש כמנהלי הקבוצה בה בוצעו הפרסומים. הנתבעים 2-3 העניקו את האכסניה לפרסומים המכפישים. הנתבע 1 וממילא הנתבעים 2-3 הפכו את המסגרת בה פרסמו בפייסבוק לפלטפורמה הדומה בפועל למעין "אמצעי תקשורת". הנתבע 1 פרסם אמירות מכפישות בתדירות יומית ואף יותר מכך. אין מדובר בפרסום "אקראי", אלא בפרסום מכוון תקשורת, מיועד לציבור בוחרים פוטנציאלי של העיר טבריה. פרסום שהפך למעין "ערוץ תעמולה" ובו מבזקים עיתיים. הנתבעים 2-3 לא עקבו או בחנו והסירו פרסומים מכפישים למרות שנתבקשו לעשות כן.
התנהלות זו עולה אף כדי רשלנות. הנתבעים, בהיותם "אדמיניסטרטורים" של קבוצת הפייסבוק, הם בעלי ההרשאות לצרף אנשים, לסלק אנשים, להעלות פרסומים וכן למחוק פרסומים של אחרים. הנתבעים כמנהלים בקבוצה היו אמונים גם על הסרת פרסומים פוגעניים מרגע שנעשית אליהם פנייה על ידי הנפגע. כך שהימנעות מהסרת חומר פוגעני לאחר פניית הנפגע משמעו הוא כי מנהל הקבוצה פועל וחב ברשלנות כלפי הנפגע. אין מדובר בזדון וכוונה לפגוע המצדיקים כפל פיצוי. הנתבע 1 יפצה את התובע ב-40,000 ש"ח (10,000 מתוכם ביחס ולחוד עם הנתבעים 2-3) וכן הוצאות בסך 12,000 ש"ח.