הרשעת נאשם שפרסם בפייסבוק מידע מדיונים בדלתיים סגורות וכן תוכן פוגעני כלפי השופטים בתיק (הכרעת-דין, שלום נתניה, השופט גיא אבנון):

העובדות: כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של זילות ביהמ"ש (ס' 255 לחוק העונשין), ואיסור פרסום דיון שהתנהל בדלתיים סגורות (ס' 70 לחוק בתי המשפט). הנאשם פרסם, במשך תקופה ממושכת, בחשבון פייסבוק הנושא את שמו, קטעי וידאו ותוכן (כולל קטעי אודיו ופרוטוקולים של הדיון) בנוגע לתיק שהתנהל בביהמ"ש לענייני משפחה בת"א, בדלתיים סגורות, בו היה הנאשם בעל דין. התכנים כללו אמירות מעליבות רבות נגד שני השופטים שדנו בתיק והם זכו ל"לייקים" ושיתופים. הנאשם כפר כפירה כללית במיוחס לו בכתב האישום.

נפסק: בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם בכלליות בעבירות המיוחסות לו, עד כי סירב אפילו להשיב לשאלת ביהמ"ש האם כתב או הפיץ את הדברים המיוחסים לו. הודאות הנאשם בחקירותיו מתיישבות עם הממצאים הרבים שנאספו, התיעוד מתוך החשבון והסרטון שהעלה הנאשם ליוטיוב. לא רק שהנאשם אישר את תוכן הודעותיו במשטרה ונמנע מלהעיד במשפט, הוא לא העלה טענת זוטא ובשלב הסיכומים אישר בא כוחו כי הנאשם כתב את כל התכנים המפורטים בכתב האישום, והפיצם כמתואר בו. לכאורה, נותרה במחלוקת השאלה האם חשבונו של הנאשם בפייסבוק היה פרטי או ציבורי. בתשובתו לכתב האישום אישר הנאשם את גרסת המאשימה, לפיה אין מדובר בחשבון חסוי, "לחברים בלבד", כי אם בחשבון גלוי לציבור. המאשימה עמדה בנטל להוכיח מעבר לספק סביר את מלוא העובדות שיוחסו לנאשם בכתב האישום. התבטאויות הנאשם כולן קשורות בטבורן לעיסוקם של השופטים, ולתפקידם כמי שדנו בענין בו הנאשם היה צד להליך. אשר לכוונת הפגיעה – זו נלמדת הן מתוכנם הפוגעני של הפרסומים, והן מהודאותיו של הנאשם בחקירותיו. מעשיו של הנאשם עונים על הגדרת העבירה של זילות בית המשפט. 

טענת הנאשם, כי פייסבוק אינה זירה פרסומית שיתופית, עומדת בסתירה למהותה של הפלטפורמה, המאפשרת הפצת מידע באופן נרחב במהירות ובקלות. פרסומיו של הנאשם, דבריו המפורשים בהם, כמו גם בחקירותיו במשטרה, מדברים בעד עצמם, וסותרים במישרין את טענתו המיתממת, לפיה לא בפרסום מדובר. אשר לטענה כי גם אם מדובר בהעלבה, זהו איננו גידוף, מדובר בהתפלפלות נעדרת בסיס. מעשיו של הנאשם עונים במישרין גם על הגדרת העבירה של איסור פרסום דיון בדלתיים סגורות. הנאשם הורשע במיוחס לו.