המתנה של כחודשיים ממשלוח הודעת סירוב ועד משלוח מכתב ההתראה - אינה מוגזמת (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת כרמית בן אליעזר):

העובדות: תביעה לפיצוי בגין משלוח הודעות פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי קיבלה מהנתבעת הודעת פרסומת, שלאחריה ביקשה מהנתבעת להסיר אותה מרשימת התפוצה ואף נענתה על-ידי נציגת הנתבעת כי הדבר נעשה. התובעת טענה כי למרות זאת נשלחו לה למעלה מ-200 הודעות נוספות. הנתבעת טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב וכי היא מקפידה לשלוח דיוורים כדין ללקוחותיה.

נפסק: התביעה התקבלה חלקית. הנתבעת הוכיחה כי התובעת מסרה לה את פרטיה ואת הסכמתה לקבל דברי פרסומת. ממילא, התובעת לא שללה את האפשרות כי בעת רכישת מוצרים באתר הנתבעת הסכימה בהיסח הדעת לקבל דואר פרסומי, ולא תבעה אלא בגין דברי פרסומת שנשלחו לאחר המועד בו שלחה את הודעת הסירוב הראשונה. לאחר שהודיעה כי היא מבקשת להסירה מרשימת התפוצה, היה על הנתבעת להסירה מן הרשימה ולהפסיק לשלוח לה דברי פרסומת. בתקופה הראשונה לאחר בקשת הסירוב נשלחו לתובעת 12 הודעות פרסומת. הנתבעת טענה כי לוקח מספר ימים למערכותיה להתעדכן, אולם אין כדי בכך לפטור את הנתבעת מאחריות לפי החוק, אלא לכל היותר כדי להצדיק הפחתה בגובה הפיצוי שיש לחייבה לשלם. הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת נתנה את הסכמתה המחודשת לקבלת דברי פרסומת. אין לקבל את טענת הנתבעת כי התובעת פעלה בחוסר תום לב קיצוני, שמצדיק שלילת פיצוי. המתנה של כחודשיים מיום משלוח הודעת סירוב שהתקבלה ועד משלוח מכתב ההתראה אינה מוגזמת, ואין לקבל את הטענה כי מדובר במי שביקשה "לאגור" הודעות כדי לתבוע בגינן.

גם העובדה שהתובעת הגישה בעבר מספר תביעות ספאם אין בה כדי לשלול את זכותה לפיצוי שכן אין למצוא טעם לפגם בכך שהתובעת עומדת על זכויותיה. יחד עם זאת, ואף כי התנהלות זו של התובעת אינה עולה כדי חוסר תום לב, ודאי לא קיצוני כנטען, יש להתנהלות זו משקל ממשי בבואו של בית המשפט להכריע מה גובה הפיצוי שייפסק. שכן, ככל שאכן הטרידה קבלת דברי פרסומת את שלוותה של התובעת בעוצמה כה משמעותית כפי שטענה, ניתן היה לצפות כי תעיר את תשומת לב הנתבעת לאי הסרתה לאחר מספר קטן יותר של הודעות, ולא תמתין להצטברותן של עשרות רבות של הודעות. יש לתת את הדעת גם לנסיבותיה של הנתבעת, שאינה תאגיד ענק השולח הודעות פרסומת בהיקפים נרחבים לציבור גדול של לקוחות בפועל ובכוח, אלא בחברה קמעונאית לא גדולה המפעילה חנות אחת ואתר אינטרנט. הנתבעת תפצה את התובעת ב-12,000 ש"ח וכן בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח.