ההודעות ששלחה Yes היו הודעות שירות שנשלחו לאיש קשר של בעל המנוי (פסק-דין, תביעות קטנות ראשל"צ, הרשמת דורון זיו-אב):

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת משגרת אליה, במשך שנים, מסרונים פרסומיים ומסרוני שירות לקוחות, ללא הסכמתה ואף שכלל אינה לקוחה של הנתבעת. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וכן כי האפשרות לבקש הסרה היתה חסומה בפניה מכיוון שלא היתה לקוחת הנתבעת. הנתבעת טענה, בין היתר, כי מדובר במסרוני שירות לקוחות בלבד וכי התובעת היתה יכולה להביא להפסקת משלוח ההודעות בשלל דרכים. הנתבעת הוסיפה כי המסרונים נשלחו לתובעת כיוון שהיתה נשואה למי שעודנו מנוי לשירותי הנתבעת, כאשר מספר הטלפון שלה נמסר כמספר נוסף ליצירת קשר עם המנוי.

נפסק: הלכה היא כי המבחן לסיווגו של מסר כ"דבר פרסומת" או כהודעה שירותית, הוא מבחן כפול, במסגרתו נבדק הן אופן הפצת ההודעה והן המטרה שלשמה נשלחה. הנתבעת טענה כי כל 14 ההודעות נשוא התביעה הן הודעות שירות, ואף לא אחת מהן היא דבר פרסומת. מקריאת נוסח ההודעות עולה כי טיב מרביתן הוא שירותי באופן מובהק. חלקן הגדול עוסק בהזמנת טכנאי, חלק אחר בתיאום התקנה עקב מעבר דירה ועוד. ההודעות אינן "דבר פרסומת". הן לא נועדו למכור דבר. הן נועדו לתת ללקוחות החברה, ככלל או באופן פרטני, מענה בדבר שירותים העומדים לרשותם מתוקף היותם לקוחות החברה ומנויים על שירותיה. סעיף 30א לחוק התקשורת אינו חל על הודעות מסוג זה. יש לתת את הדעת לטענת התובעת לפיה אין היא לקוחה של החברה וכי גם שיגור הודעה שלנמען אין זיקה אמיתית אליה גורם למטרד ולאי נוחות. אין לקבל טענה זו. ההודעות נשלחו בשל שיוך מספר התובעת למנוי קיים, שהתובעת היתה נשואה לו בעבר. יש יסוד להניח שכאשר שויך מספר הטלפון של התובעת למנוי, היה הדבר על דעתה. אפילו אם יש מקום לטענה לפיה קבלת הודעות מיותרות עשויה להוות מטרד, הרי שבטרם הגשת תביעה, על המבקש לתבוע לבצע ניסיון להפסקת המטרד בפניה ישירה אל יוצרו - הן מתוקף חובת הקטנת הנזק והן מתוקף חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים. לא עלה בידי התובעת להוכיח כי נקטה בצעדים מאומצים – או בצעדים כלשהם – להביא להפסקת שליחת ההודעות, באמצעות פניות יזומות לנתבעת שלא קיבלו מענה. התביעה נדחתה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 500 ש"ח